ביקורת: טרמבו

trumbo-poster-bryan-cranston_resize

 

ב-26 במרץ 1958, נערך טקס פרסי האוסקר השלושים במספר. הזוכה הגדול של הערב היה "הגשר על הנהר קוואי", זוכה ראוי לכל הדעות. אחד הפרסים שאסף היה על התסריט המעובד הטוב ביותר. מאחר ושני התסריטאים שעבדו על הסרט, מייקל וילסון וקרל פורמן, היו שניהם ברשימה השחורה בשל חשד לפעילות קומוניסטית, שמם לא הופיע ברשימת הקרדיטים בהוצאה המקורית של הסרט ופייר בול, על ספרו מבוסס "הגשר על הנהר קוואי", הוצג בתור כותב התסריט. למרבה האבסורד, בול זכה באוסקר על התסריט המעובד, אף על פי שלא היה לו חלק פעיל בעיבוד הספר למדיום קולנועי ובכלל לא ידע אנגלית. קים נובאק עלתה לקבל את האוסקר במקום הכותבים הנעדרים ובמה שהיא אולי הופעת המשחק הטובה ביותר בקריירה שלה, אמרה שהיא מקבלת את הפרס בשם פייר בול מבלי להניד עפעף.

הרשימה השחורה היא אחת התקופות הידועות ביותר לשמצה בתולדות הוליווד. אלפי אנשי תעשיה שנחשדו בפעילות "אנטי-אמריקאית", בין אם נמצאו אשמים או לא, הוכנסו למאגר לא רשמי שנועד למנוע מהם להמשיך ולעבוד אלא אם יכריזו רשמית על כפירתם בקומוניזם וימסרו שמות של פעילים נוספים. בתקופה בה כל אמריקה פחדה מהאיום האדום, הרשימה השחורה הייתה ניצול לרעה של יחסי ציבור על מנת לאיים על הפקות באמצעות חרם ציבורי ופרסום רע. כיום, האנשים שאספו שמות הם אלה שנחשבים לאיום הגדול של אותה תקופה, כי לא רק שלא הפכו את אמריקה לבטוחה יותר, הם הרסו חיים של אזרחים מן השורה בשם הפרנויה.

"טרמבו" מתרחש זמן קצר לאחר מלחמת העולם השניה, כשארצות הברית ובירתה הוליווד, החלו להרגיש שזה שהנאצים נוצחו, לא אומר שהעולם הפך פתאום למקום בטוח. יש סוג חדש של מלחמה, מלחמה קרה, וכדאי מאוד להיות בצד הנכון אם רוצים להימנע מהרשימה השחורה. דלטון טרמבו הצטרף כמה שנים לפני כן למפלגה הקומוניסטית ומחשיב עצמו לתומך בדרכה, אף על פי שהוא נהנה ממותרות החיים שהאולפנים מספקים לו. הוא משתכר יותר מכל תסריטאי אחר עד לאותו רגע, חי בבית גדול עם בריכה, מגיע לארועים של החברה הגבוהה ולא מאמין שהטפה לחלוקת רכוש, פרושה חיי צנע. במקביל, הוא גם משתתף בכינוסים של תסריטאים אחרים חברי המפלגה ומפיץ חומר בעד חופש הביטוי ונגד המקרתיזם הגואה.

בעידוד ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקאית והרכילאית הדה הופר, טרמבו ותשעה תסריטאים נוספים, נחשפים בתקשורת כפעילים קומוניסטים וכאויבי הציבור. הם מוכנסים לרשימה השחורה ולא יכולים יותר למצוא עבודה בהוליווד, אלא אם ישחקו לפי הכללים שהשמרנים יכתיבו להם. כאדם בעל שפם גדול וגאווה קטנה לא פחות, טרמבו נותר בסרובו למסור שמות, או לדבר כנגד הקומוניזם, גם אם הדבר אומר שלא יוכל יותר לקבל קרדיט על עבודתו ויצטרך לקבל כל פרויקט זניח שיזרקו לעברו על מנת להתפרנס.

לא משנה מה עמדתכם בנושא בתחילת הצפיה, הסרט יוצא מנקודת ההנחה שבסופו של דבר, תסכימו איתו. נאמר שם בשלב מסוים שאין בסיפור הזה טובים ורעים, אבל דמויות כמו הדה הופר וג'ון ויין, שפעלו במרץ לפגוע במי שנחשד כקומוניסט, או אנשים שעמדו לצד עשרת התסריטאים, אבל כרעו תחת הלחץ ומסרו שמות, הם בהחלט הרעים בסיפור. דלטון טרמבו אינו מוצג כאדם מושלם. לעתים הוא אף מוצג כטיפוס בעייתי שמזניח את משפחתו וחבריו לטובת עבודתו, אבל כל נאום חשוב, פעילות למען זכויות האזרח, או מחאה על יחס המנוגד לחוקה ולמוסר, מגיעים מכיוונם של טרמבו והעומדים לצדו. אין אפילו רגע אחד בו קיימת אפשרות שהרשימה השחורה מוצדקת, או שהקומוניזם הוא אכן איום על החברה האמריקאית, כאילו טרמבו עצמו כתב את התסריט לסרט על חייו במטרה לצאת זכאי מעבר לכל ספק.

אם "גשר המרגלים" הראה עד כמה דעת הקהל יכולה להתעלם ממורכבות המצב, ו"יחי הקיסר!" הציג את הקומוניסטים כבדיחה יותר מאשר כח המסוגל להשתלט על העולם, "טרמבו" מתיחס לעניין ברצינות תהומית, אבל לא נותן הרבה קרדיט לצופים. הוא מכתיב באיזה צד להיות ונמנע מלקיים דיון רציני, או אפילו לרמוז שחלק מהפעילות של המפלגה הקומוניסטית היא אכן בעלת השלכות שליליות. אין שום הסבר מדוע הציבור מקבל בכזו הבנה את רעיון הרשימה השחורה ומשמש נשק בידי יוזמיה. דלטון וחבריו מדברים מדי פעם על עקרונות שהם מאמינים בהם, אבל הפעילות שלהם מוצגת כטהורה לחלוטין, ללא שמץ של התנהלות פגומה, בעוד השמרנים הם עדה של בריונים הכופים את עמדותיהם על תעשיה שלמה.

לא שאני חושב שהרשימה השחורה הייתה משהו פרט להפרה בוטה ולא חוקית של זכויות אזרח, אבל הסרט היה יכול לעשות מאמץ כלשהו להסביר מדוע התקבלה בכזו הבנה בידי רבים. החלוקה החדה לשחור ולבן משטחת את הסיפור לרמה שטרמבו האמיתי היה מעדיף להסיר את שמו ממנו מתוך בחירה. הסרט כל כך פשטני מבחינת ההפרדה בין טוב לרע, שנדמה שכלל לא נועד למבוגרים, אלא לקהל צעיר במיוחד.

נוסף על כך, בתור סרט שעוטה הילה הרואית סביב מי שסרבו להעיד בפני הקונגרס, יש לדמויות בו נטיה מוזרה לנדב מידע ללא צורך. כאשר דמות הנמצאת באמצע שיחה מציגה את עצמה, את עיסוקה ואת הארגון אליו היא משתייכת מבלי שמישהו חדש נכנס לחדר, אני תוהה כיצד התנהלה השיחה עד לאותו רגע. "אני מסרב בתוקף לפטר אנשים רק כי צעדו לפני כמה שנים באחד במאי." "אם כך, אתה לא מותיר לי ברירה אלא לזמן אותך לשימוע בקונגרס." "למה מי אתה בכלל?" "יושב ראש בית הנבחרים. זו התמונה שלי בעמוד הראשי בעיתון מעל המילים זוכה מאשמת לקיחת שוחד". זה אופי הדיאלוגים בטרמבו, הם מתחילים רגיל ואז מספקים אקספוזיציה שאמורה להיות כבר ידועה לנוכחים בסצנה.

בסך הכל, טרמבו אינו סרט רע, אולם הוא כתוב בצורה כל כך לא חכמה, שקשה לראות בו משהו מעבר לעוד ביוגרפיה נטולת עידון. בריאן קרנסטון נהדר בתפקיד הראשי. הוא מגלם את התסריטאי החוצפן בכשרון רב ונותן תחושה כאילו אני יודע כעת איך טרמבו האמיתי נשמע והתנהג, אף על פי שמעולם לא ראיתי הקלטה שלו לפני הצפיה בסרט. גם שחקנים אחרים, כמו הלן מירן, מייקל סטאלברג ודין אוגורמן עושים עבודה טובה, למרות שהדמויות שלהם חד-מימדיות להחריד. ג'ון גודמן גונב כהרגלו את ההצגה, עם השורה הטובה ביותר בסרט. זו המומחיות שלו כבר שלושים שנה.

טרמבו תקוע בין כמות שוה של יתרונות וחסרונות. על כל שחקן טוב, יש ליהוק לא מוצלח, כמו לואי סי קיי שאני מאוד אוהב כקומיקאי, אבל הולך לאיבוד בתפקיד הדרמתי שהוצע לו כאן. לצד ההשקעה המרשימה בשחזור התקופתי ושילוב השחקנים בסרטוני חדשות משנות החמישים, הדמויות נראות לא אמינות ועבודת האיפור על חלק מהשחקנים, פשוט חובבנית. לשים למישהו צלליות מתחת לעיניים ולסרק את השיער שלו לאחור, לא עושה אותו דומה לאחד הפרצופים המוכרים ביותר בהוליווד באותה תקופה. זה גורם לו להראות כמו השחקן שמגלם את הדמות, רק עם איפור זול.

שיפור כלשהו, אפילו בתחום אחד, היה מתקבל בברכה. אם רק דמויות המשנה היו עמוקות יותר, או שהפוליטיקה מאחורי המפלגה הקומוניסטית והרשימה השחורה הייתה זוכה להרחבה. שלפחות היו מציגים את השמרנים כבעלי חסרונות אנושיים ולא כחייזרים שמנסים לכפות בכל מחיר את דעתם נגד אדומי הלב הזכים. אם רק משהו היה עושה את הסרט ליותר מהפקה אגבית שלא מתאמצת לשבור נוסחה ידועה מראש. הסרט עצמו מהנה רוב הזמן. יש רגעים שהוא נמתח ללא צורך והעלילה נראית תקועה, אבל כן למדתי ממנו על דלטון טרמבו האיש ועל תרומתו לעולם הקולנוע. רק חבל שלא למדתי שום דבר אחר שלא הייתי יכול למצוא בעלון תעמולה גנרי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.