מה אם הגודל כן קובע?

לאורך 88 השנים בהן טקס האוסקר נערך, התקבעה בתודעה התחושה שהזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר, הוא גם זה שמשיג הכי הרבה מועמדויות. יש בזה הגיון, מאחר וכל ענף באקדמיה מצביע בנפרד לתחום שלו, בנוסף על קטגוריית הסרט, אז נראה שככל שמגוון רחב יותר של חברי אקדמיה בחר את הסרט כאחד המצטיינים בתחומו, יותר מהם גם יצביעו לו בקטגוריה הגדולה מכולן.

אלא שלא תמיד זה המצב. נכון שהרבה פעמים, הסרט הזוכה הוא גם זה עם הכי הרבה מועמדויות באותה שנה, אבל בהחלט לא נדיר שסרט אחד, שיוצא בלי הפרס הגדול, מוביל את הרשימה. סרט שלא בהכרח נחשב פייבוריט לזכיה, אבל הצליח להזדחל ליותר חמישיות סופיות מכל אחד אחר באותה שנה. החלטתי לבדוק מה היה הסרט עם הכי הרבה מועמדויות בכל אחד מטקסי האוסקר והאם הייתה משמעות מיוחדת אם היה קוטף את פרס הסרט במקום הזוכה האמיתי.

 

An-Oscar-for-Walt-Disney_resize_resize

 

1927/8 – הרקיע השביעי (5 מועמדויות, 3 זכיות) – בגדול, טקס האוסקר הראשון נחשב קצת טריקי. היו שני פרסים שיכולים להיחשב מקבילים לסרט הטוב ביותר, אולם הנטיה כיום היא להתייחס ל"כנפיים" כאל הזוכה הגדול. בכל מקרה, הרקיע השביעי לא זכה באף אחת משתי הקטגוריות האלה, אבל השיג את מספר הפרסים הגבוה ביותר, עם זכיות על בימוי בסרט דרמתי (הפעם היחידה בה קטגוריית הבימוי פוצלה), שחקנית ראשית ותסריט מעובד. כמו כנפיים, גם הרקיע השביעי הוא סרט אלם, כך שפרט הטריוויה לפיו זהו טקס האוסקר היחיד בו זכה סרט שאין בו בכלל קול, היה נשאר על כנו. מה שכן היה שונה הוא אם כבר על הטקס הראשון, הסרט הטוב ביותר היה יוצא עם ארבעה פרסים תחרותיים, שליש מכלל אלה שחולקו. אנחנו רגילים כיום שיש לפעמים זוכים הסוחפים את התחרות, אבל אם זה היה קורה על ההתחלה, אולי האקדמיה הייתה מכניסה שינויים מסויימים בכדי לעשות את התחרות צמודה יותר. כמו כן, כנפיים היה בזמנו אחד הסרטים היקרים ביותר בהיסטוריה, עם תקציב מפלצתי של 2 מיליון דולר (אלה היו זמנים אחרים). בהתחשב ביוקרה של זכיה באוסקר בתור הזהב של הוליווד, בהחלט יתכן והפסד של כנפיים היה גורם לאולפנים להסס יותר לפני שהיו מוציאים סכומים שכאלה.

1929 – הפטריוט (5 מועמדויות, זכיה 1), באריזונה הישנה (5 מועמדויות, זכיה 1) – האם היה לנו תיקו כבר בשנה השניה לקיום הטקס. זה בהחלט היה מציג באור אחר את היוקרה של זוכה בודד. טקס האוסקר השני היה מצומצם וחריג. שבעה פרסים התחלקו בין שבעה סרטים שונים, כאשר "מנגינת ברודוויי" זכה רק בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. הזכיה שלו נחשבת חשובה, כי למרות שהסרט עצמו די נשכח, זו הייתה המועמדות הראשונה של סרט מוזיקלי לאוסקר ופריצת דרך באופן בו המיינסטרים מקבל את הז'אנר. זכיה של הפטריוט הייתה יכולה להיות פיקנטית במיוחד, מאחר ולא ידוע על אף עותק שלם של הסרט ששרד עד ימינו. כאילו לא מספיק שאין את האפשרות להתרשם מהסרט המקורי, היה עוד יותר מתסכל לדעת שזכה באוסקר סרט שלא ניתן לראות ולהשוות לזוכים ומועמדים אחרים.

1930 – מצעד האהבה (6 מועמדויות, 0 זכיות) – רק לחשוב על מצב בו "במערב אין כל חדש" לא זוכה באוסקר, כאשר מדובר באחת הזכיות שנחשבות הכי מוצדקות בתולדות הטקס. אם מצעד האהבה היה זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר, האקדמיה הייתה מאבדת את אחד הטיעונים החזקים ביותר לרלוונטיות שלה. מצעד האהבה הוא סרט מוזיקלי תקופתי, מהסוג שהייתם לראות מועמד לאוסקר. הנקודה החיובית בזכיה שלו, הייתה שהוא בויים בידי ארנסט לוביטש, שביים גם את "הפטריוט" שנה לפני כן. היינו יכולים לחיות במציאות בה "במערב אין כל חדש" אמנם לא זוכה באוסקר לסרט הטוב ביותר, אבל שני סרטים של לוביטש זוכים ברצף.

1931 – סימארון (7 מועמדויות, 3 זכיות) – זכה באוסקר.

1932 – האלוף (4 מועמדויות, זכיה 1), ארוסמית (4 מועמדויות, 0 זכיות) – מאחר והאלוף הוא זה מבין שני הסרטים שזכה באוסקר כלשהו (שחקן ראשי), אתייחס אליו כאל זה שגם היה זוכה בפרס הסרט. טקס האוסקר החמישי זכור בזכות הזכיה של "גרנד הוטל", שלא היה מועמד באף קטגוריה פרט לסרט הטוב ביותר. בתקופה בה עוד לא נוצרו הנורמות של מינימום שלושה פרסים לזוכה הגדול, התרחיש הזה נראה סביר. האלוף אמנם אינו מצויד באותו הרכב שחקנים נוצץ ולמען האמת, מדובר בסרט די קלישאתי, אבל עם מועמדות לסרט הטוב ביותר, נראה שמספיק חברי אקדמיה אהבו אותו. יעברו עוד 44 שנים עד שסרט על אגרוף יזכה באוסקר על אמת.

1933 – קאבלקייד (4 מועמדויות, 3 זכיות), הקץ לנשק (4 מועמדויות, 2 זכיות), ליידי ליום אחד (4 מועמדויות, 0 זכיות) – קאבלקייד זכה.

1934 – לילה אחד של אהבה (6 מועמדויות, 2 זכיות) – הטקס הזה מפורסם בעיקר בזכות הזוכה האמיתי שלו, "זה קרה לילה אחד" של פרנק קפרה, שהיה לסרט הראשון שקוטף את חמשת הפרסים הגדולים: סרט, בימוי, שחקן ראשי, שחקנית ראשית, תסריט. אלה גם כל הקטגוריות בהן היה מועמד, מה שהפך אותו לזוכה הגדול בתולדות האוסקר עד לאותה נקודה ולסרט בעל אחוזי ההצלחה המרשימים ביותר. לו היה מפסיד רק את פרס הסרט הטוב ביותר ללילה אחד של אהבה (במיוחד אם חברי האקדמיה היו מתבלבלים בין השמות), "זה קרה לילה אחד" עדיין היה מחזיק בשיא הזכיות, אבל המיוזיקל האופראי של ויקטור שרצינגר היה משתווה למקום השני. לילה אחד של אהבה זכה באוסקר לפסקול מוזיקלי ולסאונד, שתי קטגוריות בהן סרטו של קפרה לא היה מועמד. אם מספר המועמדויות היה מנבא את זהות הזוכה, היינו צריכים לחכות עד שנות השבעים בכדי שסרט כלשהו יזכה בחמשת הגדולים.

1935 – המרד על הבאונטי (8 מועמדויות, זכיה 1) – זכה באוסקר, אגב קביעת מספר שיא של מועמדויות והפיכה לאחרון שזוכה רק בפרס הסרט ולא בשום קטגוריה אחרת.

1936 – זיגפלד הגדול (7 מועמדויות, 3 זכיות), אנתוני אדברס (7 מועמדויות, 4 זכיות), דודסוורת' (7 מועמדויות, זכיה 1) – זיגפלד הגדול זכה.

1937 – חייו של אמיל זולא (10 מועמדויות, 3 זכיות) – זכה באוסקר וקבע שיא מועמדויות חדש.

1938 – הן לא תקחהו עמך (7 מועמדויות, 2 זכיות) – זכה באוסקר.

1939 – חלף עם הרוח (13 מועמדויות, 8 זכיות) – זכה באוסקר וקבע שיא מועמדויות ושיא זכיות חדשים.

1940 – רבקה (11 מועמדויות, 2 זכיות) – זכה באוסקר.

1941 – סרג'נט יורק (11 מועמדויות, 2 זכיות) – אחרי תקופה בה הסרטים עם מרב המועמדויות אכן זכו באוסקר, הגיע הטקס הידוע לשמצה הזה. גם אם סרג'נט יורק, שנחשב לקלאסיקה וקטף את הפרסים לשחקן ראשי ועריכה, היה מנצח את "מה יפית עמק נאווי", עדיין היה מתמודד מול זעמם של סינפילים עד סוף הזמנים. הסיבה שהטקס הזה נחשב לנקודת שפל של האקדמיה, היא שאחד המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, הוא "האזרח קיין", שנחשב בעיני רבים לסרט החשוב והמשפיע בכל הזמנים ולא זכה בפרס הגדול. סביר להניח שזכיה של סרג'נט יורק הייתה מתקבלת קצת יותר טוב, כי גם לסרט הזה יש מעמד מכובד, אבל אין מה לעשות. כל זוכה שאינו "האזרח קיין" היה שם את האקדמיה במצב מביך.

1942 – גברת מיניבר (12 מועמדויות, 6 זכיות) – זכה באוסקר.

1943 – השיר של ברנדט (12 מועמדויות, 4 זכיות) – אם חשבתם שלנצח את "האזרח קיין" זה רע, האקדמיה חמקה מקליע כשלא בחרה בהשיר של ברנדט, או כל מועמד אחר, על פני "קזבלנקה". בעולם בו זה היה קורה, השיר של ברנדט היה כנראה מוזכר כאחד מאותם מקרים בהם האקדמיה מפגינה קוצר ראיה משווע ובוחרת בסרט אסקפיסטי, במקום אחד שעוסק בנושא אקטואלי. "קזבלנקה" גם הוכיח שסרט שיצא ממש בתחילת השנה, יכול לזכות באוסקר, בניגוד לסרטים כמו השיר של ברנדט שהגיע לאקרנים רגע לפני חג המולד. גם בלי פרס הסרט, השיר של ברנדט זכה בהכי הרבה פרסים באותו ערב, אבל זכיה בפרס הנחשב ביותר בנוסף לכך, הייתה נראית בדיעבד כתעודת עניות לאקדמיה.

1944 – הולך בדרכי שלי (10 מועמדויות, 7 זכיות), וילסון (10 מועמדויות, 6 זכיות) – הולך בדרכי שלי זכה. זהו הטקס הראשון בו מספר המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר נקבע על חמישה, מה שהיה המצב במשך 65 שנים רצופות. בשל פרצה בחוקת האקדמיה, היה בארי פיצג'רלד מועמד על תפקידו בהולך בדרכי שלי גם כשחקן ראשי וגם כשחקן משנה (הקטגוריה בה זכה). תקנון האוסקר עודכן בעקבות זאת, אולם לו הייתה האקדמיה דואגת לכך לפני כן, הייתה לסרט מועמדות אחת פחות, מה שהיה הופך את וילסון לסרט היחיד שמועמד בעשר קטגוריות. וילסון נחשב לכשלון מסחרי ולמעשה, עד היום לא החזיר את ההשקעה בו במלואה. זה היה יוצר מצב מעניין, מאחר ועד לאותו הזמן, "סימארון" היה הזוכה היחיד בפרס הסרט שלא נחשב להצלחה כלכלית. בינתיים, הולך בדרכי שלי היה הסרט המכניס ביותר בארה"ב באותה שנה.

1945 – הפעמונים של סנט מארי (8 מועמדויות, זכיה 1) – עד כמה שחבל לי לדמיין מצב בו סרט של בילי ויילדר, במקרה הזה "סוף השבוע האבוד", לא זוכה באוסקר, זכיה של הסרט עם הכי הרבה מועמדויות הייתה יכולה להיות מאוד מסקרנת במקרה הזה. הפעמונים של סנט מארי הוא המשך לזוכה השנה שעברה, "הולך בדרכי שלי". לו היה זוכה באוסקר, היה הפעמונים של סנט מארי הופך לסיקוול הראשון שזוכה בפרס, כמעט שלושים שנה לפני ש"הסנדק 2" עשה זאת במציאות.

1946 – שנות חיינו היפות ביותר (8 מועמדויות, 7 זכיות) – זכה באוסקר.

1947 – הסכם ג'נטלמני (8 מועמדויות, 3 זכיות) – זכה באוסקר.

1948 – ג'וני בלינדה (12 מועמדויות, זכיה 1) – קשה לומר מי היה הפייבוריט באותה שנה. קראתי שהיו לא מעט שהופתעו ש"המלט" זכה, כנראה מתוך ציפיה שעם 12 מועמדויות, ג'וני בלינדה יזכה במשהו חוץ משחקנית ראשית. שני המועמדים שיותר זכורים כיום, "הנעליים האדומות" ו"האוצר מסיירה מדרה", לא זכו בפרס הסרט וסביר להניח שזכיה של ג'וני בלינדה, הייתה מכניסה אותו לרשימת הזוכים הלא מוצדקים בעיני רבים.

1949 – היורשת (8 מועמדויות, 4 זכיות) – עם המספר הגבוה ביותר של מועמדויות וזכיות באותה שנה, היורשת הפסיד את פרס הסרט הטוב ביותר ל"כל אנשי המלך". במבט לאחור, אני מניח שלא מעט סינפילים היו מעדיפים זכיה של היורשת, שהיה הופך לזוכה השלישי בבימויו של ויליאם ויילר, עשור לפני ש"בן חור" עשה זאת. זו לא הייתה שנה של שמות גדולים, גם לא בקופות.

1950 – הכל אודות חוה (14 מועמדויות, 6 זכיות) – זכה באוסקר וקבע שיא מועמדויות שטרם נשבר.

1951 – חשמלית ושמה תשוקה (12 מועמדויות, 4 זכיות) – הכל היה מוכן לדו-קרב בין חשמלית ושמה תשוקה לבין "מקום תחת השמש", שתי מלודרמות עמוסות כוכבים שקטפו ביחד 10 פרסי אוסקר. האקדמיה דווקא הלכה לכיוון אחר ובחרה ב"אמריקאי בפריז" הקליל. חשמלית ושמה תשוקה עשה היסטוריה כשהיה לסרט הראשון שזוכה בשלושה אוסקרים על משחק. את פרסי התסריט והבימוי הפסיד ל"מקום תחת השמש", אבל איזה סיום דרמתי היה יכול להיות לו היה צוחק את הצחוק האחרון וקוטף אוסקר לסרט הטוב ביותר.

1952 – בצהרי היום (7 מועמדויות, 4 זכיות), מולן רוז' (7 מועמדויות, 2 זכיות), האיש השקט (7 מועמדויות, 2 זכיות) – ברשימות זוכי האוסקר הטובים בכל הזמנים, "ההצגה הגדולה בתבל" נמצא לרוב בתחתית, מתחת לקו האדום. מעבר לעניין של טעם, כנראה שהעובדה שגבר על בצהרי היום ועל האיש השקט, מוסיפה לחוסר החיבה כלפיו. כאמור, אם תנצח באוסקר את הסרט הלא נכון, לא ישכחו לך את זה. קיימות שלוש השערות נפוצות מדוע בצהרי היום לא זכה: התמימה יותר היא שמערבונים נחשבו בשלב הזה לז'אנר נחות וחברי אקדמיה רבים לא חשו בנוח להעניק לאחד את הפרס הכי יוקרתי בתעשיה. אפשרות נוספת היא שהסרט הוא משל למקארתיזם והרבה מהמצביעים העדיפו שלא לבחור בו מטעמים פוליטיים. ג'ון ויין אפילו הפיק את "ריו בראבו" כתשובה פטריוטית לסרט, אותו מאוד העריך פרט למסר. זכיה של בצהרי היום, הייתה נותנת לאקדמיה משהו להתגאות בו לאחר שעידן הרדיפות הפוליטיות הסתיים. עם זאת, רבים מאמינים שהסיבה האמיתית לזכיה של ההצגה הגדולה בתבל, היא שהאקדמיה ראתה בכך הזדמנות לתת פרס לססיל בי. דה-מיל הוותיק, אף על פי שכבר זכה שנתיים לפני כן באוסקר על מפעל חיים.

1953 – מעתה ועד עולם (13 מועמדויות, 8 זכיות) – זכה באוסקר.

1954 – חופי הכרך (12 מועמדויות, 8 זכיות) – זכה באוסקר.

1955 – מרטי (8 מועמדויות, 4 זכיות), Love Is a Many-Splendored Thing (8 מועמדויות, 3 זכיות), השושנה המקועקעת (8 מועמדויות, 3 זכיות) – מרטי זכה באוסקר.

1956 – ענק (10 מועמדויות, זכיה 1) – למרות שהוביל מבחינה כמותית, ענק זכה רק בפרס אחד, על הבימוי. "מסביב לעולם ב-80 יום" (שזכה במציאות) ו"המלך ואני", קטפו חמישה אוסקרים כל אחד. שנות החמישים התאפיינו בזוכי אוסקר שהותירו חותם, גם בזכרון הקולקטיבי וגם בטורי הסטטיסטיקה. אפוס עטור כוכבים כמו ענק היה משתלב מצוין ברשימה, אף על פי ש"המלך ואני" ו"עשרת הדברות", שגם היה מועמד באותה שנה, הם השניים שיותר נחשב כיום לקלאסיקות. בכל אופן, מסביב לעולם ב-80 יום הוא בהחלט לא הסרט המפורסם ביותר שהיה מועמד באותה שנה.

1957 – סאיונרה (10 מועמדויות, 4 זכיות) – טקס האוסקר ה-30 נשלט בידי מפגשים בין אמריקאים ויפנים. סאיונרה קטף ארבעה פרסים, כולל שניים על משחק, אבל לו היה זוכה גם בפרס הסרט, היה זה אחד מהטקסים הידועים לשמצה בהם האקדמיה לא בוחרת בסרט שנחשב בברור לטוב יותר. למזלה של האקדמיה, הזוכה האמיתי היה "הגשר על הנהר קוואי", בחירה שאני בהחלט מסכים איתה.

1958 – ז'יז'י (9 מועמדויות, 9 זכיות), הנועזים (9 מועמדויות, 2 זכיות) – ז'יז'י זכה באוסקר וקבע שיא זכיות חדש.

1959 – בן חור (12 מועמדויות, 11 זכיות) – זכה באוסקר וקבע שיא זכיות שטרם נשבר.

1960 – הדירה (10 מועמדויות, 5 זכיות) – זכה באוסקר.

1961 – סיפור הפרברים (11 מועמדויות, 10 זכיות), יום הדין בנירנברג (11 מועמדויות, 2 זכיות) – סיפור הפרברים זכה באוסקר.

1962 – לורנס איש ערב (10 מועמדויות, 7 זכיות) – זכה באוסקר.

1963 – טום ג'ונס (10 מועמדויות, 4 זכיות) – זכה באוסקר.

1964 – מרי פופינס (13 מועמדויות, 5 זכיות) – אחרי שש שנים רצופות בהן הסרט עם מרב המועמדויות גם זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר, טקס האוסקר ה-37 דחק אותו למקום השני, לטובת מה שהפך לאחת מהקלאסיקות הגדולות של הסרטים המוזיקליים ושל ז'אנר הפנטזיה. למרות שלזוכה האמיתי, "גברתי הנאווה", היו 12 מועמדויות, האומנת המכושפת הצליחה לדחוק אותו למקום השני. לו הייתה זוכה גם בפרס הסרט, הייתה נעשית היסטוריה כאשר האקדמיה מעניקה את הפרס לסרט פנטזיה, כמעט ארבעים שנה לפני "שר הטבעות: שיבת המלך". בנוסף, מתוך עשרות המועמדויות שלו לאורך השנים, זו הייתה הפעם היחידה בה וולט דיסני קבל מועמדות כמפיק בקטגוריית הסרט הטוב ביותר וזכיה שלו הייתה מלווה בצביטה בלב בהתחשב בכך שנפטר פחות משנתיים לאחר מכן.

1965 – צלילי המוזיקה (10 מועמדויות, 5 זכיות), דוקטור ז'יוואגו (10 מועמדויות, 5 זכיות) – צלילי המוזיקה זכה באוסקר.

1966 – מי מפחד מווירג'יניה וולף? (13 מועמדויות, 5 זכיות) – אמצע שנות השישים התאפיינו בתחרויות צמודות יחסית באוסקר, אם כי הבריטים בהחלט היו האומה השולטת, כפי שניכר מזכייתו של "אדם לכל עת" בפרס הסרט הטוב ביותר בשנה זו. בניגוד לארבע השנים הקודמות, מי מפחד מווירג'יניה וולף לא רק הוביל במספר המועמדויות, אלא גם עשה זאת בפער ניכר, עם חמש מועמדויות יותר מ"אדם לכל עת" ו"חלוקי הנחל". למי מפחד מווירג'יניה וולף גם היה השג מיוחד, כאשר כל ארבעת השחקנים המופיעים בו עם קרדיט, היו מועמדים לאוסקר. באופן אירוני, זכיה באוסקר כנראה גם הייתה הופכת אותו לסרט עם צוות השחקנים הקטן ביותר שקטף את הפרס.

1967 – בוני וקלייד (10 מועמדויות, 2 זכיות), נחש מי בא לסעוד (10 מועמדויות, 2 זכיות) – טקס האוסקר ה-40 היה מהיותר איכותיים בעיני. ארבעה מבין חמשת המועמדים לפרס הסרט הם סרטים משפיעים שנחשבים כיום קלאסיקות (יסלח לי "דוקטור דוליטל") והתחרות ביניהם הייתה צמודה. "כחום הלילה" היה הזוכה האמיתי, עם חמישה פרסים, בעוד "הבוגר" זכה רק בפרס אחד, על הבימוי (למייק ניקולס, שביים שנה לפני כן את "מי מפחד מווירג'יניה וולף?"). בניגוד לשנים קודמות, אני לא יכול לומר שאחד מהשניים שהובילו את רשימת המועמדים היה בברור חזק יותר ולכן, אלך כאן על תיקו ואני לא יודע אם שנה בה חוסר הכרעה היה נראה טוב יותר. בוני וקלייד ונחש מי בא לסעוד הם שניהם סרטים שאפשרו לאקדמיה להציג צד נדיר, פתוח יותר לאלימות על המסך ולדיונים על מוסר וגזענות. הזכיה האמיתית של "כחום הלילה" היא שילוב של השניים, כך שקשה לבוא בטענות.

1968 – אוליבר! (11 מועמדויות, 5 זכיות) – זכה באוסקר.

1969 – אן של אלף הימים (10 מועמדויות, זכיה 1) – לעומת מה שהיה שנתיים לפני כן, מזלה של האקדמיה שלא בחרה הפעם בסרט עם הכי הרבה מועמדויות. אן של אלף הימים הוא מסרטים הנדירים שהיו מועמדים לאוסקר לסרט הטוב ביותר, למרות שקבלו בעיקר ביקורות שליליות. אולי זה עניין של פוליטיקה פנימית, אולי בתקופה של תהפוכות חברתיות, הרבה חברי אקדמיה נמשכו דווקא לאפוס היסטורי מסורתי יותר. בכל מקרה, בלי מועמדות על בימוי, זכיה של אן של אלף הימים בפרס הסרט על חשבון מועמדים כמו "קאובוי של חצות" (שזכה במציאות), "קיד וקסידי" ו-"Z", הייתה מציבה אותו בצמוד ל"ההצגה הגדולה בתבל" ברשימת זוכי האוסקר הגרועים ביותר.

1970 – פטון (10 מועמדויות, 7 זכיות), שדה תעופה (10 מועמדויות, זכיה 1) – פטון זכה באוסקר.

1971 – הקשר הצרפתי (8 מועמדויות, 5 זכיות), כנר על הגג (8 מועמדויות, 3 זכיות), הצגת הקולנוע האחרונה (8 מועמדויות, 2 זכיות) – הקשר הצרפתי זכה באוסקר.

1972 – הסנדק (10 מועמדויות, 3 זכיות), קברט (10 מועמדויות, 8 זכיות) – הסנדק זכה באוסקר. קברט קבע שיא זכיות ללא פרס הסרט הטוב ביותר, שטרם נשבר.

1973 – העוקץ (10 מועמדויות, 7 זכיות), מגרש השדים (10 מועמדויות, 2 זכיות) – העוקץ זכה באוסקר.

1974 – הסנדק 2 (11 מועמדויות, 6 זכיות), צ'יינה טאון (11 מועמדויות, זכיה 1) – הסנדק 2 זכה באוסקר.

1975 – קן הקוקיה (9 מועמדויות, 5 זכיות) – זכה באוסקר. הסרט השני שזוכה בכל חמשת הגדולים.

1976 – רוקי (10 מועמדויות, 3 זכיות), רשת שידור (10 מועמדויות, 4 זכיות) – רוקי זכה באוסקר.

1977 – ג'וליה (11 מועמדויות, 3 זכיות), נקודת מפנה (11 מועמדויות, 0 זכיות) – עד לטקס הזה, שנות השבעים הראו נטיה חזקה לטובת הסרטים עם מרב המועמדויות. זו השנה הראשונה בעשור זה שהזוכה בפרס הסרט לא הוביל מבחינה מספרית. למעשה, השנה הזו זכורה בזכות שני סרטים: "הרומן שלי עם אנני" (שזכה באוסקר) ו"מלחמת הכוכבים". שאר המועמדים, כולל ג'וליה שהיה זוכה לו מספר המועמדויות היה קובע, די נשכחו. זכיה של ג'וליה לא הייתה רק גורמת מבוכה בדיעבד, אלא נותנת תחושה שהאוסקר חזר להיות השטח הביתי של הפקות היסטוריות גדולות. הזכיה של "הרומן של עם אנני" התחברה לזו של "רוקי" שנה קודם לכן, כאשר האקדמיה החלה להעדיף סיפורים קטנים על אנשים פשוטים, במקום אפוסים גדולים מהחיים. זכיה של ג'וליה הייתה הורסת את הרצף.

1978 – צייד הצבאים (9 מועמדויות, 5 זכיות), השמיים יכולים לחכות (9 מועמדויות, זכיה 1) – צייד הצבאים זכה באוסקר.

1979 – קריימר נגד קריימר (9 מועמדויות, 5 זכיות), כל הג'אז הזה (9 מועמדויות, 4 זכיות) – קריימר נגד קריימר זכה באוסקר.

1980 – השור הזועם (8 מועמדויות, 2 זכיות), איש הפיל (8 מועמדויות, 0 זכיות) – הגענו לעוד טקס ידוע לשמצה. השור הזועם נחשב כבר אז לסרט מעולה שראוי להפוך לקלאסיקה. איש הפיל קצת פחות, אבל הוא בהחלט היה מראה שונה בנוף האוסקרי. האקדמיה בחרה להעניק את פרס הסרט הטוב ביותר ל"אנשים פשוטים", סרט בכלל לא רע, אבל כזה שהשפעתו על תולדות הקולנוע לא באמת מורגשת. אם השור הזועם היה לוקח את הפרס, זו בהחלט הייתה מהבחירות היותר מוערכות של האקדמיה, ציון דרך חיוני בהתחשב בחלק מהזוכים האחרים לאורך שנות השמונים. למרבה הצער במקרה הזה, אוסקר מחלקים רק פעם בשנה והטקס ה-53 במספר, לא יזכר בזכות סיום מוצלח.

1981 – אדומים (12 מועמדויות, 4 זכיות) – מאחר ולא היה אינטרנט באותה תקופה, קשה לברר את אמיתות הדבר, אבל קיימת טענה נפוצה לפיה אדומים נחשב לפייבוריט הברור בתחילת הטקס והפסדו היה הפתעה גדולה. אני לא בטוח, כי זה היה טרם זמני, אבל עם 4 זכיות, כולל לבימוי הטוב ביותר, אני בהחלט יכול להאמין שהאפוס של וורן ביטי על שורשי המפלגה הקומוניסטית בארצות הברית, משך הרבה תשומת לב מצד המהמרים. הזוכה האמיתי היה "מרכבות האש" שבדומה ל"אנשים פשוטים" שנה לפני כן, אינו סרט רע, אבל קשה להבין מה האקדמיה מצאה דווקא בו. אדומים היה נותן לפחות תחושה שהאקדמיה חוזרת לקולנוע גדול מהחיים, מה שמקבל חיזוק לאור המועמדות של "שודדי התיבה האבודה" (המועמד שהפך לקלאסיקה הכי גדולה מאותה שנה). במקום, הזוכה האמיתי היה סרט היסטורי ללא תחושה אפית, שמאוד קשה להגדיר מה מיוחד בו. אולי האשמה היא בפוליטיקה. קומוניזם מעולם לא היה נושא אהוד באמריקה והעיסוק של אדומים בו מנקודת מבט אנושית, בוודאי עלה לסרט בכמה קולות.

1982 – גנדי (11 מועמדויות, 8 זכיות) – זכה באוסקר.

1983 – תנאים של חיבה (11 מועמדויות, 5 זכיות) – זכה באוסקר.

1984 – אמדאוס (11 מועמדויות, 8 זכיות), המעבר להודו (11 מועמדויות, 2 זכיות) – אמדאוס זכה באוסקר.

1985 – זכרונות מאפריקה (11 מועמדויות, 7 זכיות), הצבע ארגמן (11 מועמדויות, 0 זכיות) – זכרונות מאפריקה זכה באוסקר.

1986 – פלאטון (8 מועמדויות, 4 זכיות), זכרונות אהבה מפירנצה (8 מועמדויות, 3 זכיות) – פלאטון זכה באוסקר.

1987 – הקיסר האחרון (9 מועמדויות, 9 זכיות) – זכה באוסקר.

1988 – איש הגשם (8 מועמדויות, 4 זכיות) – זכה באוסקר.

1989 – הנהג של מיס דייזי (9 מועמדויות, 4 זכיות) – זכה באוסקר.

1990 – רוקד עם זאבים (12 מועמדויות, 7 זכיות) – זכה באוסקר.

1991 – באגסי (10 מועמדויות, 2 זכיות) -שנות השמונים לא היו עשור תחרותי במיוחד מבחינת האוסקר, כאשר כמעט תמיד זכה הסרט עם מרב המועמדויות. גם שנות התשעים נפתחו עם זוכה צפוי, אבל טקס האוסקר ה-64 הביא שינוי חד-פעמי מרענן. על סמך תשעת הטקסים הקודמים, באגסי היה אמור לקחת את הפרס בהליכה. היו לו הכי הרבה מועמדויות, תאריך יציאה בסוף השנה, במאי ושחקן ראשי שבעצמם זכו באוסקר לפני כן, כל מה שצריך בשביל לזכות באהדת האקדמיה. לשמחת רבים, הזוכה האמיתי באותה שנה היה "שתיקת הכבשים", שהלך לחלוטין נגד אותה נוסחה. היו לו רק 7 מועמדויות, הבמאי שלו לא באמת מוכר ולמרות שחקנית זוכת אוסקר בתפקיד הראשי, הסרט היה בן יותר משנה כאשר הוענק לו הפרס, מצב שלא קרה מאז "קזבלנקה". "שתיקת הכבשים" גם הפך לסרט השלישי והאחרון נכון לעכשיו, שזכה בכל חמשת הפרסים הגדולים. אם מספר המועמדויות היה קובע ובאגסי היה זוכה, היה נמנע מאיתנו אחד מזוכי האוסקר המוערכים ביותר וסרט שהגדיר מפנה בבחירות האקדמיה לעבר סרטים אפלים ובוגרים יותר.

1992 – בלתי נסלח (9 מועמדויות, 4 זכיות), אחוזת הווארד (9 מועמדויות, 3 זכיות) – בלתי נסלח זכה באוסקר.

1993 – רשימת שינדלר (12 מועמדויות, 7 זכיות) – זכה באוסקר.

1994 – פורסט גאמפ (13 מועמדויות, 6 זכיות) – זכה באוסקר.

1995 – לב אמיץ (10 מועמדויות, 5 זכיות) – זכה באוסקר.

1996 – הפצוע האנגלי (12 מועמדויות, 9 זכיות) – זכה באוסקר.

1997 – טיטאניק (14 מועמדויות, 11 זכיות) – זכה באוסקר. השווה את שיא הזכיות של כל הזמנים ואת שיא המועמדויות. שבר שיא במספר הקטגוריות בהן היה מועמד (14 המועמדויות של "הכל אודות חוה" התחלקו בין 12 קטגוריות).

1998 – שייקספיר מאוהב (13 מועמדויות, 7 זכיות) – זכה באוסקר.

1999 – אמריקן ביוטי (8 מועמדויות, 5 זכיות) – זכה באוסקר.

2000 – גלדיאטור (12 מועמדויות, 5 זכיות) – זכה באוסקר.

2001 – שר הטבעות: אחוות הטבעת (13 מועמדויות, 4 זכיות) – כפי שניתן לראות, עשרים השנים הקודמות נשלטו כמעט תמיד בידי הסרט עם הכי הרבה מועמדויות. טקס האוסקר ה-74 היה הראשון מזה עשור שבו פרס הסרט הטוב ביותר לא הלך לזה שזה שהוביל במספר הקטגוריות. הזכיה של "נפלאות התבונה" הביאה לתגובות לא אוהדות שדחפו את האקדמיה להקדים את תאריך עריכת הטקסים העתידיים ולשנות את הכללים לגבי קמפיינים המיועדים ישירות למצביעי האוסקר. כל זה לא היה קורה באותה שנה אם הזוכה היה אחוות הטבעת. עוד דבר שכנראה לא היה קורה, הוא הזכיה של "שר הטבעות: שיבת המלך" כעבור שנתיים, מאחר והזכיה שלו באוסקר נתפסת עד היום כפיצוי על הפסד שני החלקים הראשונים בטרילוגיה. סרט אחר, סביר להניח "מיסטיק ריבר" של קלינט איסטווד היה זוכה במקום, מה שאולי היה מונע את הזכיה של "מיליון דולר בייבי", גם הוא של איסטווד, שנה לאחר מכן. בניגוד לרוב הסרטים שזכיה שלהם הייתה משמעותית רק באותה שנה, נצחון של אחוות הטבעת היה משפיע על התוצאות לפחות שלוש שנים קדימה. מצד שני, לולא התגובות לזכיה של "נפלאות התבונה", יתכן והקמפיינים עדיין היו מתנהלים בשיטות האגרסיביות הישנות.

2002 – שיקגו (12 מועמדויות, 6 זכיות) – זכה באוסקר.

2003 – שר הטבעות: שיבת המלך (11 מועמדויות, 11 זכיות) – זכה באוסקר. השווה את שיא הזכיות של כל הזמנים וקבע שיא חדש למספר זכיות ללא אף הפסד.

2004 – הטייס (11 מועמדויות, 5 זכיות) – זו הייתה הפעם הראשונה בה עקבתי אחר המרוץ מתחילת השנה. התחושה במשך חודשים הייתה שהטייס הוא הזוכה ההגיוני ביותר. אפוס היסטורי הנוגע גם להוליווד, מלא שחקנים מוכרים, בבימוי מרטין סקורסזה שטרם זכה באוסקר משלו והאקדמיה בטח תחליט שהגיע זמנו לזכות. "מיליון דולר בייבי" הגיח בשלב מאוחר יחסית, לאחר שהפצתו הוקדמה מתחילת 2005. אם הטייס היה זוכה, הייתה נוצרת תחושה שלמרות שינויים בכללי הקמפיין והקדמת זמן הטקס וההצבעה על המועמדים, זה עדיין משחק של גדולים ואין לסרטים קטנים ואפלים סיכוי לזכות. הזכיה של "מיליון דולר בייבי" סמנה את המעבר לעידן חדש, בו האוסקר נמשך דווקא להפקות יותר צנועות ולא למשהו שהתקציב שלו נמדד בתשע ספרות. בנוסף, רבים הרגישו שסקורסזה זכה באוסקר על "השתולים" שנתיים לאחר מכן, כפיצוי על הפסדי העבר. זכיה של הטייס בפרס הסרט (ואולי גם הבימוי), הייתה כנראה מביאה להמלכת זוכה אחר במקום "השתולים".

2005 – הר ברוקבק (8 מועמדויות, 3 זכיות) – אולי ההפתעה הגדולה ביותר שהייתי עד לה בתולדות האוסקר, היא הזכיה של "התרסקות" בפרס הסרט הטוב ביותר, במקום הפייבוריט הברור הר ברוקבק. כשניסו להסביר את התוצאות, עלו שתי טענות: האחת היא ש"התרסקות" זכה בפרס האנסמבל של גילדת שחקני המסך ועל כן, יש להתייחס אליה יותר ברצינות מאשר גילדות אחרות בכל הנוגע לחיזוי הזוכים באוסקר. טענה שניה, שהופרכה בשנה שעברה, הייתה שסרט חייב להיות מועמד על עריכה על מנת לזכות בפרס הגדול. חלק הבחינו שהר ברוקבק לא מועמד על עריכה ונזכרו שמאז "אנשים פשוטים", לא זכה באוסקר סרט שלא נכלל גם בקטגוריה זו. זכיה של הר ברוקבק לא הייתה משנה את ההיסטוריה, פרט לתחושה שחברי האקדמיה פתוחים יותר לסרטי להט"ב, אבל היא הייתה חוסכת את הכללת "התרסקות" ברשימת זוכי האוסקר הגרועים ביותר.

2006 – נערות החלומות (8 מועמדויות, 2 זכיות) – זה מצב מעניין, מכיוון שנערות החלומות לא היה מועמד בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. זכיה שלו הייתה אומרת שאחד מחמשת המועמדים האמיתיים, היה מוצא עצמו מחוץ לרשימה. ראוי לציין גם שהסרט היה עושה היסטוריה אם היה הופך לזוכה הראשון באוסקר לסרט הטוב ביותר שרוב השחקנים בו הם אפרו-אמריקאים. אם להתקטנן, שלוש מהמועמדויות של נערות החלומות היו על שיר מקורי, כך שהוא למעשה היה מועמד רק בשש קטגוריות, אותו מספר כמו "בבל" (עם 7 מועמדויות בסך הכל, כולל שתיים על שחקנית משנה). זכיה של "בבל" הייתה הופכת אותו לזוכה הראשון שרובו בשפות שאינן אנגלית. זו גם הייתה זכיה של סרט בבימוי אלחנדרו גונזלס איניאריטו שמונה שנים לפני "בירדמן".

2007 – ארץ קשוחה (8 מועמדויות, 4 זכיות), זה יגמר בדם (8 מועמדויות, 2 זכיות) – ארץ קשוחה זכה באוסקר.

2008 – הסיפור המופלא של בנג'מין באטן (13 מועמדויות, 3 זכיות) – אחרי ארבע שנים של זוכים צנועים ותחרויות צמודות יחסית, "נער החידות ממומביי" סחף את טקס האוסקר כשזכה בשמונה פרסים. אם הסיפור המופלא של בנג'מין באטן היה זוכה, אולי היינו מקבלים עוד טקס כמו זה שבו "הסנדק" גנב ל"קברט" את התהילה ברגע האחרון. בתור חובב של דיוויד פינצ'ר, זה הסרט הפחות מוצלח שלו בעיני. אני חושב שהייתי מתבאס אם דווקא זה היה זוכה ולא אחת היצירות היותר אופייניות לסגנון הלא מתפשר של פינצ'ר. התגובות הקשות לרשימת המועמדים, הביאו את האקדמיה להרחיב את הרשימה מחמישה לעשרה החל מהשנה הבאה, אולם הדבר לא קשור לזהות המנצח, אלא לכמה מהסרטים שלא קבלו מועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר, כמו "האביר האפל" ו"וול-E".

2009 – מטען הכאב (9 מועמדויות, 6 זכיות), אווטאר (9 מועמדויות, 3 זכיות) – מטען הכאב זכה באוסקר.

2010 – נאום המלך (12 מועמדויות, 4 זכיות) – זכה באוסקר.

2011 – הוגו (11 מועמדויות, 5 זכיות) – עד כמה ההיסטוריה החלופית עמוקה כאן? אם "השתולים" לא היה זוכה חמש שנים לפני כן, הוגו היה הופך לסרט הראשון של מרטין סקורסזה שזוכה באוסקר לסרט הטוב ביותר. אם אנחנו מדמיינים מצב בו עד לרגע זה, ההיסטוריה זהה למציאות, הוגו הוא סרטו השני של סקורסזה שזוכה. בכל אופן, הוא כבר בהחלט לא הלוזר של האוסקרים. רוב הזוכים באוסקר, נחשבים סרטים למבוגרים, בעוד הוגו הוגדר כסרט לכל המשפחה, אז הנה עוד משהו שהיה הופך אותו לזוכה חריג. הוא גם היה הופך לסרט הראשון שצולם בתלת-מימד וזוכה בפרס. במציאות, "הארטיסט" לקח את פרס הסרט הטוב ביותר ועשה היסטוריה משלו, כסרט הראשון שהופק במלואו במדינה שאינה דוברת אנגלית וזוכה בפרס (אם כי שפת הסרט היא אנגלית). הפסד להוגו, היה משאיר את היוקרה בידיים אמריקאיות ובריטיות בלבד.

2012 – לינקולן (12 מועמדויות, 2 זכיות) – בשלב הזה, היו לסטיבן ספילברג כבר שני פרסי אוסקר על בימוי, אבל הוא נחשב בעיני רבים לפייבוריט לזכות גם הפעם. ההימורים על ספילברג גברו כשהתברר ש"ארגו", הזוכה האמיתי בפרס הסרט, לא מועמד בקטגוריית הבימוי. העובדה שהגברת הראשונה, מישל אובמה, הכריזה על הזוכה, הראתה שמפיקי הטקס קוו לסמליות היסטורית. בסופו של דבר, אנג לי הפתיע עם זכיה כבמאי הטוב ביותר על "חיי פאי" ולינקולן הסתפק באוסקרים לשחקן ראשי ולעיצוב אמנותי. לו לינקולן היה זוכה, ההשפעה ההיסטורית היחידה שניתן לחשוב עליה, היא ש"הנהג של מיס דייזי" היה נותר הסרט היחיד מאז שנות השלושים שזכה באוסקר ללא מועמדות לבמאי, כי ארגו לא היה מצטרף אליו.

2013 – כוח משיכה (10 מועמדויות, 7 זכיות), חלום אמריקאי (10 מועמדויות, 0 זכיות) – קודם כל, זכיה של חלום אמריקאי הייתה יכולה להפוך אותו לסרט הראשון מאז "המרד על הבאונטי" שזוכה רק בקטגוריית הסרט הטוב ביותר ולא באף פרס אחר. עם זאת, על פי חוקי הפוסט, כוח משיכה מקבל קדימות כי למעשה זכה באוסקרים. זכיה של כוח משיכה הייתה עושה סוג של היסטוריה, כי הוא היה נחשב לסרט המדע בדיוני הראשון (אף על פי שאני לא חושב שהוא מתאים להגדרות הז'אנר) שזוכה בפרס הגדול. גם היה נוצר מצב נדיר בו הזוכה הוא סרט שאין בו אף גבר בתפקיד הראשי ולמעשה, צוות השחקנים שלו מתבסס ברובו על דמות אחת. מצד שני, כמו שמנחת הטקס אלן דג'נרס עצמה אמרה, "יש שתי אפשרויות: או ש-12 שנים של עבדות זוכה, או שכולכם גזענים."

2014 – בירדמן (9 מועמדויות, 4 זכיות), מלון גרנד בודפשט (9 מועמדויות, 4 זכיות) – בירדמן זכה באוסקר.

2015 – האיש שנולד מחדש (12 מועמדויות, ? זכיות) – נכון לכתיבת משפט זה, עוד לא ידוע מי הזוכה של טקס האוסקר ה-88. האיש שנולד מחדש לא מוביל בקרב המנחשים, אבל זכיה שלו תהפוך את אלחנדרו גונזלס איניאריטו לאדם הראשון אי פעם שמביים שני זוכי אוסקר לסרט הטוב ביותר ברצף, כלומר שנה אחר שנה. זה מעולם לא קרה והסיכוי שיקרה הפעם, נראה סביר יותר בעולם בו מספר המועמדויות קובע את זהות המנצח, מאשר בעולם האמיתי. מצד שני, אחרי שזכה בפרס גילדת הבמאים, יתכן והמרוץ יותר פתוח משנדמה בהתחלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.