ביקורת: מכונת הכסף

the-big-short_resize

 

לפני ארבע שנים, יצא סרט בשם "התמוטטות", אותו כתב וביים ג'יי.סי. צ'אנדור. הסרט, העוסק ברגעים שלפני המשבר הכלכלי של 2008, קצת נעלם מתחת לרדאר, אבל הצליח להשיג מועמדות לאוסקר על תסריט (ולזכות בפינגווין הזהב בקטגוריה זו). על סמך שני הסרטים הבאים שביים, צ'אנדור הולך ומסתמן כאחד הקולנוענים המעניינים והמוכשרים של העשורים הקרובים, אולם הקהל הרחב נותר אדיש לקיומו.

בינתיים, אדם מק'קיי המשיך כהרגלו לשתף פעולה עם ויל פרל בקומדיות ומערכוני אינטרנט שזוכים לפופולריות רבה, אף על פי שאינם מגלים יצירתיות, או חדשנות כלשהי. רוב הקריירה של מק'קיי קשורה בקומדיות לא הכי מוערכות ביקורתית, אבל הוא קשר עצמו לאנשים הנכונים שיודעים לפנות לקהל הרחב ולהביא פרנסה קבועה. לפתע, אנחנו בשנת 2016 ואדם מק'קיי מועמד לאוסקר על "מכונת הכסף", סרט שעוסק באותו משבר כלכלי ש"התמוטטות" עסק בו. בעוד צ'אנדור מתקשה לפרוץ למיינסטרים ולהרשים מישהו פרט למבקרים, מק'קיי נמצא בעמדה טובה לזכות בפרס היוקרתי ביותר בתעשיית הבידור.

העולם לא צפוי לפעמים.

 

באמצע העשור הקודם, דוקטור מייקל ברי, המנהל קרן גידור, חושד שמשהו רע עומד לקרות לכלכלה האמריקאית. הוא יודע שאם לא לומדים מההיסטוריה, היא עתידה לחזור ומחפש בדו"חות אחר סימנים להתמוטטות אפשרית של הבנקים, חברות ההשקעה, המסחר בבורסה וכו'. בהתאם לחשדותיו, הוא מבחין בסימנים לכך ששוק הדיור אינו יציב כפי שמנסים להציגו ומחליט להמר ולקנות חוזי החלף לסיכוני אשראי, מה שיכניס לו הרבה מאוד כסף אם תחזיות יום הדין שלו יתבררו כנכונות.

אנשים רבים שומעים על פעילותו החריגה של ברי, אולם רק ארבעה מהם מאמינים שעלה על משהו. בעוד בעלי ההשפעה מביעים בטחון ביציבות המערכת, סוחר בדויטשה בנק, מנהל השקעות בוול סטריט ושני משקיעים צעירים, מחליטים כולם לבחון יותר מקרוב את ההימור של ברי ומבינים שיש דברים בגו. הם מתחילים לראות את מה שגדולי המומחים מסרבים להכיר בו – שוק הדיור הוא שוק של אשליות והקלות המטורפת בה נלקחות משכנתאות ללא יכולת להחזירן, עומד להרוס את חייהם של הרבה מאוד אנשים.

אנחנו, שיושבים לנו שמונה שנים לאחר מכן, יודעים טוב מאוד האם התחזיות של ברי התגשמו או לא. הדמויות בסרט לא יודעות זאת ועל כן, נדרשים טיפוסים מעט חריגים על מנת לראות את מה שרוב המשקיעים ולקוחותיהם עוורים אליו. מייקל ברי מתקשה באינטראקציה מול אנשים ולא תמיד יודע מה הדבר הנכון לומר. הוא גם מגיע לעבודה בסנדלים ומתופף לצלילי רוק כבד בכדי להתרכז. לחלוטין לא מה שמצפים ממנהל קרן גידור. סטיב קארל מגלם את מארק באום, שנוטה להשתלט על שיחות של אחרים ואז לעזוב בפתאומיות, מבלי לחכות לתשובה. ראיין גוסלינג מגלם את ג'ארד ונט, שנראה כאילו הגיע מאודישן ל"הזאב מוול סטריט", רק בלי הסמים והחקירות הפליליות. נוסף על כך, שני המשקיעים הצעירים מגייסים לעזרתם בנקאי בדימוס, אותו מגלם בראד פיט, שחרף היותו אידאליסט שמתעב את מה שנהיה ממקצועו לשעבר, עוזר להם לחפש את הנתיב להתעשרות מהירה דרך חוסר מזלם של אחרים.

כריסטיאן בייל, המגלם את מייקל ברי, הוא הבולט מצוות השחקנים. כהרגלו, ההכנה לתפקיד כללה ירידה משמעותית במסת השרירים בגוף, אולם הוא בהחלט מעביר יפה גם את אופיה המוזר של הדמות. בתור היחיד ששמו לא שונה בעיבוד לסרט (שאר התפקידים מבוססים על אנשים אמיתיים, בשינוי שם), אפשר בהחלט להבין למה היה קשה לאנשי מקצוע לקחת את ברי ברצינות. הוא לא מתנהג כמו בנקאי, הוא לא נראה כמו בנקאי, הוא לא יוצר קשר עין ומחליק את הלקוחות כמו בנקאי ולמעשה, אין לו אפילו הסמכה רשמית כבנקאי. תואר הדוקטור שמופיע לפני השם שלו, מתייחס לדוקטור ברפואה, לא בכלכלה. מייקל הגיע לעולם הכספים כאאוטסיידר מוחלט ועכשיו מנסה להסביר לכולם שהשיטה רקובה מהיסוד. למה שיקשיבו לו כשגדולי העסק טוענים את ההפך?

בעיה אחת שהייתה לי לכל אורך הצפיה בסרט, היא שחצי מהזמן לא לגמרי הבנתי מה אומרים. הסרט מנסה לפשט מונחי יסוד בכך שהוא מביא מפורסמים מדרג ב שיסבירו אותם, אבל מעבר לגישה המזלזלת במי שלא למד את הז'רגון, ההסברים האלה בעצמם מבלבלים ולא באמת עוזרים למישהו כמוני, שעד היום לא מצליח להבין מה ההבדל בין אג"ח לניירות ערך. נזרקים פה הרבה מונחים מקצועיים, אף על פי שמובהר לנו כבר מהתחלה שבנקאים וסוחרים משתמשים במונחים אלה רק כדי להישמע יותר מתוחכמים. זה שמציינים את הפרט הזה ומדי פעם, מקפיצים הסבר בלי עזרים חזותיים, או הבהרה של מושגים אחרים בהם נעשה שימוש, לא באמת הופך את הדיאלוגים למובנים יותר.

למען האמת, אין בכלל צורך בהסברים האלה. זה גימיק נחמד בשביל לשבור לרגע את רצף העלילה, אבל פחות חשוב לי להבין מונחים כמו "סאב פריים" ו-"CDO" ויותר לראות איך זה משפיע על הדמויות ועל התמונה הגדולה. בסופו של דבר, מדובר בסרט עלילתי, עם דמויות וסיפור, לא בהרצאה בקורס מבוא לכלכלה. מכונת הכסף מבוסס על ספר של מייקל לואיס, שכתב גם את "מאניבול". בעיבוד הקולנועי ל"מאניבול" יש המון מונחי בייסבול מקצועיים ודיבורים על אלגוריתמים שאני לא מכיר, אבל הבנתי את הסרט כי הוא העביר בצורה נוחה למעקב את ההשלכות של בחירות שונות שנעשות במהלכו. מכונת הכסף מנסה להיות מובן בעזרת הערות שוליים חפוזות, במקום לאפשר לדמויות להגיב בצורה אנושית יותר. הוא לא סתום לחלוטין ואפשר להבין בגדול למה דברים התגלגלו כפי שהתגלגלו, אבל יש סצנות שלמות שממש קשה להתרכז בהן מרוב שהולכים לאיבוד בין שלל המונחים המקצועיים.

חלק גדול מהאשמה, נופל על כתפי העורך. האנק קורווין זכה למחמאות ופרסים על עבודתו בסרט, אבל אני הרגשתי שהוא אחראי לקצב מאוד לא נוח לצפיה. הסרט נע בין סצנות דיבור אינסופיות שמתמקדות באנשים שאומרים משהו שרק מישהו מהתחום שלהם יכול להבין, לבין קאטים מהירים וחסרי מנוחה שמראים את הזמן העובר, או מהווים שלט ענק מניאון למי שבמקרה, פספס את המסר. אני רואה שהדמויות נמצאות בלאס וגאס ומדברות על לקיחת סיכון, לא צריך לחתוך לצילום של מכונת מזל בשביל שאבין את הסאבטקסט ההו כה מעודן. יש גם תופעה מוזרה של סצנות שמסתיימות שניה לפני שדמות גומרת משפט, כאילו נחתכו בטעות והחלק שהוסר מהחומר המקורי אבד. תוסיפו לזה צילום שפעמים רבות יוצא מפוקוס, או נכנס לקלוז אפ בלי סיבה מיוחדת, והתוצאה היא סרט מאוד תזזיתי וקשה למעקב, שאיכשהו עדיין מצליח להיות איטי להחריד חלק מהזמן.

כשעריכה וצילום כל כך לא עקביים מלווים סרט לכל אורכו, קשה להיכנס אליו ולהתחבר לסיפור. הדמויות מעניינות והתסריט עצמו שנון ובונה יפה את תחושת הציפיה לסוף העולם, אבל בלי האפשרות להתמקד כמו שצריך בדמויות בזמן שהן מדברות, חלק מהדברים הטובים הולכים לאיבוד והסרט יוצא הרבה יותר משעמם ממה שיכול להיות. זה מאוד שונה מדברים אחרים שאדם מק'קיי עשה ואני בהחלט שמח לראות שיש לו ראש יצירתי ומגוון, אבל כמה שהוא עושה עבודה טובה כתסריטאי, אני מרגיש שהסרט היה משתפר משמעותית לו היה משאיר את הבימוי למישהו עם חוש קצב יותר מדויק, שהיה גם נמנע מלנסות לדחוף מסר בעוצמה של חמישים ג'יגה טון אחת לכמה סצנות.

בתור הסבר על האנשים שחזו אסון מתקרב ולא שמעו להכחשות המומחים, כמו גם ביקורת על ההתנהלות הכושלת של הבנקים באמריקה, מכונת הכסף הוא שעור יעיל ומעניין. כשהוא מתמקד בדמויות, קל יותר להבין את המשמעות של פעולותיהן ומה דעתו של אדם מק'קיי בנושא. דווקא ברגעים בהם מנסים לתת הסבר להדיוטות, הסרט הופך לשטף של טכנובאבל קשה למעקב ומסתבך עם לא מעט סצנות שלא ברור מה הייתה התרומה שלהן לסיפור, גם אחרי תום הצפיה. הטון בתחילת הסרט ובסופו, מוצלח בהרבה מהאמצע, שנע בחוסר שקט בין קפיצות לזחילות ולא מצליח להחליט האם הוא רוצה להדגיש את הגיחוך שבשיטה, או לספר עליה בטון רציני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.