ביקורת: קרול

tumblr_nu8chyYloi1ruok98o1_1280_resize

 

טוד היינס זכה להרבה מחמאות על סרט שביים, בו אשת משפחה מכובדת למראה, החיה בשנות החמישים של המאה העשרים, מתרחקת מבעלה לתוך רומן שנחשב טאבו באותה תקופה ומדגיש את הפערים החברתיים בין הצדדים. בתפקיד הראשי, שחקנית מוערכת בעלת ותק מסוים, שהבמאי הדריך לשחק באופן עצור ולדבר בקול מונוטוני על מנת שלא לשבור את הדמות, הוראה שניתנה גם לרוב השחקנים סביבה, כך שכולם נשמעים פחות או יותר אותו דבר. לסרט הזה קוראים "הרחק מגן עדן".

13 שנים לאחר מכן, טוד היינס ביים סרט דומה להפליא, רק עם טאבו מסוג אחר ודמויות פחות מעניינות. החברה עדיין לא רואה בעין יפה את מה שמתרחש, אבל הפעם זה הרבה פחות מורגש כלפי חוץ ויותר נשמר בסודי סודות. לסרט הזה קוראים "קרול".

בניו יורק של אמצע המאה שעברה, תרז היא אישה צעירה שעובדת בחנות צעצועים. אישה מבוגרת ממנה, בשם קרול איירד, מתייעצת עמה לגבי מתנה לבתה והשתיים חשות משהו באוויר. קרול שוכחת את כפפותיה בחנות ותרז דואגת שיועברו אליה. מהכימיה המטורפת הזו, השתיים נעשות חברות ומחליטות לבלות ביחד, בזמן שקרול נמצאת בהליך גירושין כואב. המוקד של הגירושין הוא הילדה שקרול עלולה לאבד בגלל "סעיף מוסריות", הרומז לנטיותיה המיניות של קרול.

קרול היא אישה מכובדת ועל כן, מעדיפה לא לדון בחיי המין שלה בפומבי. היא מבינה למה יכולים להשתמש בזה נגדה, במיוחד מכיוון שחברת ילדות שלה יצאה מהארון לפני שנים, אבל קרול מעדיפה להכחיש את הטענות ופשוט לבלות זמן עם האישה הצעירה שפגשה במהלך קניות לחג ונהלה איתה שיחה במשך חמש דקות תמימות. כנראה שהיא ממש אוהבת את הכפפות האלה.

את הבעיה הגדולה של הסרט, אפשר לראות כבר מדקות הפתיחה. הוא יוצא מנקודת הנחה שבני אדם זקוקים למעט מאוד אינטראקציה בכדי לבסס קשר רגשי. זה קיים בכל מערכת יחסים המוצגת בסרט. קרול ובעלה לא מסוגלים להיות באותה שכונה בלי להיכנס לוויכוח משפטי, לתרז ולחבר שלה אין שום כימיה וחברת הילדות הטובה של קרול קיימת רק בכדי לספק מידע חיוני לעלילה. אף אחד בסרט לא מתנהג כאילו חווה אי פעם קשר רגשי, לא רק רומנטי, אלא בכלל עם בני אדם חוץ מעצמו. יש אפילו שיחה על הנושא שמתנהלת בקרירות מפתיעה מצד אחת הדמויות.

זה הכי גרוע כשמגיעים לקשר בין קרול ותרז. בתור מה שאמור להיות הכח המניע של הסיפור, החיבור ביניהן נעשה בעיקר דרך ויי-פיי. הן מדברות, המון, על מה שהן מרגישות ועובר עליהן, אבל נמנעות מלהביע את זה בצורה לא מילולית. שום שפת גוף, שום שינוי מתבקש בטון הדיבור. תרז תקועה כל הסרט עם הביישנות והמבטים שחותכים פתאום לנקודה אקראית בחדר, בעוד קרול לא שוברת את המבטא האליטיסטי שלה, אפילו כשהיא אמורה להיות נסערת. היא נשמעת כאילו היא עדיין מגלמת את קתרין הפבורן ב"הטייס", אבל עם הוראה ברורה לעשות רק את המבטא, בלי כל המניירות הנלוות. עד שישנה סוף סוף מחווה פיזית, הסרט מדגיש אותה, כאילו העורך עלה הרגע על האפשרות שאנשים יתקשרו בלי מילים.

זה בזבוז נוראי של שתי שחקניות נפלאות. קייט בלנשט יכולה לגלם כל דבר כמעט, אבל בתור קרול, היא מונוטונית ומעצבנת. כמו הדמות שלה ב"יסמין הכחולה", רק בלי הטוויסט שהפך אותה למרתקת. רוני מארה, שרק צריכה שיתנו לה את שם הדמות והיא כבר ניגשת למכון הקעקועים הקרוב על מנת להתאים עצמה לתפקיד, מגלמת דמות שבכנות, כל אחת הייתה יכולה לגלם. לא צריכים שחקנית גדולה בכדי למלמל בשקט ולהימנע ממבט ישיר בעיניים כדרך סופר מלאכותית להביע חוסר נוחות. מגיע לה תפקיד יותר עסיסי, עם אופי. דמות שיהיה אכפת ממה שקורה לה, במקום לנסות להבין אם היא בכלל בת אנוש.

קרול הוא סרטו הראשון של טוד היינס מאז "אני לא שם" והוא לוקה באותו פגם בדיוק. היינס לקח רעיון מעניין, שנדרשים שחקנים מוכשרים ומגוונים על מנת לבצעו כהלכה, ונתן לכולם את אותן הוראות בדיוק. אם שם, כל הצדדים באישיות של בוב דילן נשמעים ומתנהגים אותו דבר, פה אין אפילו את התרוץ שמדובר באותו אדם. כל הדמויות הנשיות הן עצורות ומהוססות, בעוד כל הגברים הם אימפולסיביים וחסרי אחריות. זה לא מספיק מודגש על מנת להיות הפואנטה של הסרט ולא מספיק מעודן על מנת שתדרש צפיה חוזרת בכדי להבחין בכך.

אני לא יודע אלו סרטים טוד היינס ראה בילדותו. בתור יליד שנות השישים, הייתי מצפה שיושפע דווקא מהמהפכה הרגשית שעברה על הוליווד באותה תקופה, כששחקני שיטה הלכו ותפסו את מקומם של ותיקי המלודרמות. אלא שמסרט לסרט, אני מרגיש שהיינס לא אוהב דמויות רגישות. הוא לא נותן לשחקנים להתבטא בצורה שנראית טבעית, אלא מקפיד שילכו על קו מאוד מדויק, מתוך אמונה שהדבר יוצר דמויות יותר שלמות. כאן הוא טועה, כי המלאכותיות בה האנשים בקרול מתנהלים, גורמת לניתוק וחוסר הזדהות איתם. איך אפשר להתעניין ברומן אסור, או במשבר משפחתי, כשהם מוסברים ברוגע במקום להציג את ההשפעה המנטלית על המעורבים?

מצד שני, זה יכול להיות לגמרי מכוון. הסרט מלא בתבניות מרובעות, כמעט בכל שוט תמצאו לפחות אחת. הרבה מהדמויות לובשות דוגמאות משובצות, מזוודות מסודרות אחת לצד השניה לפי גודל, אין על הקירות תמונות וטפטים שאינם מדגישים את הזוויות הישרות של הרקע ופעמים רבות, הדמויות מצולמות כשהן נמצאות בין דלתות, או מבעד לחלון וכל מה שסביבן מוסתר. היינס הנדס כל סצנה כך שתכיל כמה שפחות שבירות ותהיה ממוקדת בתבנית גיאומטרית ברורה. אולי הכוונה היא להראות איך הדמויות לכודות בתוך מסגרת כל כך נוקשה, שהן בעצמן כבר לא מבחינות בה. אחרי הכל, השיחה הראשונה בין תרז וקרול היא על רכבות צעצוע, משחק שהילד בונה בעצמו ומחייב עיגול פינות על מנת שהרכבת לא תסטה מהמסילה. זה יכול להיות מה שהפך אותן לכל כך שונות זו בעיני זו.

אני נותן להיינס קרדיט על כך שנסה לעשות משהו מיוחד עם עיצוב העולם בו הסרט מתרחש. עד כמה שהתסריט ואפיון הדמויות לוקים בחסר, אי אפשר שלא להבחין שהדמויות לכודות בתוך מסגרת, מטאפורית ומילולית כאחת. לצערי, בחירת הבימוי הזו לא מצדיקה את עצמה מבחינת התוכן. הגבולות החברתיים התוחמים את הדמויות כמעט ואינם מורגשים, הם יותר נרמזים במעין איום מנומס. מאחר וכולם כל כך שקטים, השימוש בצורות הנדסיות מיותר, כי האנשים עצמם מתנהלים על פי דפוס קבוע. אם השחקנים היו מביעים רגש ונענשים על כך, הייתה הצדקה לתחימתם בין קירות וחלונות. אם ההתנהגות של קרול ותרז הייתה איכשהו מנוגדת לזו של הסביבה, הייתי מברך על השימוש ברקע בתור דמות בפני עצמו. מכיוון ששבירת המסגרות וחציית הגבולות כל כך לא מורגשות דרך הסיפור, הטריק של היינס הוא לא יותר מרעיון שנמנע ממנו למלא את יעודו.

קרול אינו סרט רע במיוחד, אבל אני כועס על הפוטנציאל המבוזבז. יש פה קונפליקט שלא נחקר לעומק כמעט באף סרט, שחקניות מעולות בתפקידים הראשיים, עיצוב אמנותי שאמור לספר סיפור, אבל כל זה מאבד משמעות כשאין התפתחויות ודמויות שימשכו את הדברים האלה אל מעבר לרעיון ההתחלתי. השילוב בין עלילה דלה ובימוי שחקנים שהולך נגד הרגש, מונע מקרול להיות סרט מעניין. הוא זוחל, דרך יותר מדי דיבורים ומעט מדי סימני חיים, לאורך סיפור שמתאים לסרט קצר, אבל נמרח על פני כמעט שעתיים, בלי שום יכולת לייצר מתח שיצדיק את המשיכה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s