אתם מכירים את התמונה הזו, אחת הסצנות המפורסמות בתולדות הקולנוע. סילבסטר סטאלון רץ במעלה המדרגות המוליכות אל מוזיאון האמנות של פילדלפיה. כלי נשיפה הולכים וגוברים מלווים את הטיפוס לעבר הצמרת, האדרנלין זורם, רוקי מגיע לראש המדרגות וחוגג את ההשג המעיד על שילוב מנצח של כושר גופני ונחישות. רוח האדם מתעלה מעל הכל.
גם בתור מי שלא מעריץ את הסרט המקורי, אני לא מכחיש שהסצנה הזו עשויה היטב ומעוררת השראה. היא שמשה מקור לאינספור חיקויים ומחוות והנגינה עצמה היא השניה הכי מעוררת בסדרת הסרטים (כי אין על Eye of the Tiger). זו גם אחת משלוש תמונות שכולם מכירים מהסרט, גם אם לא ראו אותו. רק שבניגוד למה שנוטים לחשוב, כל שלוש התמונות מגיעות בחצי השני של הסרט, אחרי יותר משעה של אקספוזיציה. הרבה אנשים שוכחים שרוב הסרט הוא לא סצנות אפיות ומעוררות השראה, אלא עלילה על חיים נטולי זוהר וההזדמנות הנדירה לצאת מהאשפתות. כשנזכרים ברוקי, חושבים על מנצח ועל מישהו שתמיד יגבר על כל הקשיים. חושבים על השם לפני שחושבים על הסרט עצמו.
אחרי שישה סרטים בהם רוקי היה מרכז הסיפור, מגיע תורו של גיבור חדש. אדוניס ג'ונסון הוא בנו מחוץ לנישואין של אפולו קריד, אגדת האגרוף ויריבו/חברו של רוקי בלבואה. לאחר שנע בין משפחות אומנות, אדוניס אומץ בידי אלמנתו של קריד וזכה להתבגר בתנאים נוחים ומגוננים. למרות זאת, הרצון להילחם זורם בעורקיו ואדוניס חוצה את הגבול מדי פעם, על מנת להשתתף בקרבות אגרוף מחתרתיים במקסיקו, שם הוא מתגלה כמתאגרף בכלל לא רע.
השנים חולפות והרצון ללמוד עוד על שורשיו, מביא את אדוניס לעזוב את עבודתו ולנסוע לפידלפיה בחיפוש אחר האדם שמכיר את סגנון האגרוף של אפולו קריד יותר טוב מכל אחד אחר. הוא מגיע כדי למצוא את רוקי. אדוניס רוצה שרוקי, אגדה בפני עצמו, יאמן אותו בכדי שיוכל להתחרות בזירות הנחשבות ביותר בעולם. רוקי מסרב בתחילה, אבל משתכנע לתת צ'אנס לבחור הנחוש ואולי לסגור מעגל, מאחר ואפולו היה זה שנתן לו את החשיפה הכלל ארצית הראשונה.
הסיטואציה בה "קריד" מתחיל, שונה לכאורה מזו של "רוקי". אדוניס לא מתאגרף מתוך חוסר ברירה, אלא כי הוא מרגיש שזה היעוד שלו. זה מביא לכך שבכל רגע נתון בסיפור, הוא יכול לוותר ולחזור ללוס אנג'לס, שם מחכים לו אחוזה והרבה הזדמנויות תעסוקה. הבחירה של אדוניס להמשיך ועוד לגייס לפינה שלו את רוקי, שם שמושך קהל, מעידה על שינוי גישה לעומת הסרט מלפני ארבעים שנה. הגיבור החדש הוא משכיל, בעל גב כלכלי ושחצן, שלושה דברים שרוקי לא היה אפילו בשיא הקריירה שלו. עם זאת, המסלול אותו אדוניס עובר, מאוד מזכיר את זה של מאמנו הוותיק.
סילבסטר סטאלון קבל החלטה אמיצה, אבל הכרחית, על מנת שיוכל לשוב ולגלם את המתאגרף המיתולוגי. הוא מודה שהזמן נותן בו את אותותיו ובניגוד לסרט הקודם, "רוקי בלבואה", אפילו לא חולם לשוב לזירה בעצמו. בגיל 69, סטאלון ורוקי שניהם עברו הרבה חוויות, טובות ורעות ואבדו אנשים קרובים לאורך הדרך. שניהם היו כוכבים עולים בשנות השבעים והצליחו לשמור על מעמדם, למרות שיש אנשים רהוטים וכריזמטיים מהם. סטאלון מגיע ל"קריד" כשהוא ורוקי שניהם מזדקנים וחבוטים, אבל מאמינים במתלמד הצעיר שמיועד להחליפם.
אני לא יודע אם "קריד" אמור להיות תחילתה של סדרת סרטים חדשה, או צעד רציני לקראת סופה של הסדרה הוותיקה. ברור מהסרט שרוקי לא שוקל קאמבק, אבל נקודות הדמיון בין אדוניס לבין רוקי בתחילת דרכו, מעלות את התהיה האם מעבר להעברת הלפיד הברורה, האולפנים מתכוונים להפוך את אדוניס לדבר הגדול הבא.
מייקל בי. ג'ורדן הוא שחקן עם עתיד מבטיח, שצריך להיות זהיר בבחירת התפקידים שלו, במיוחד כשהוא מחליט לעבוד עם במאים שכבר הכיר. את קריד ביים ראיין קוגלר, שהביא לג'ורדן הרבה שבחים בזכות הופעתו ב"תחנת פרוטווייל". לעומת זאת, ג'ורדן גם הופיע בשני סרטים של ג'וש טראנק שהאחרון בהם הוא "ארבעה מופלאים", לא בדיוק משהו ששחקן צעיר רוצה ברזומה שלו. אם לשפוט על פי קריד, יש לג'ורדן את הפוטנציאל להפוך לכוכב שיהיה אהוב גם על הקהל וגם על המבקרים. רק צריך מישהו שיכוון אותו לפרויקטים הנכונים.
כאן טמון הדמיון הגדול בין ג'ורדן השחקן ואדוניס הדמות. לשניהם יש את הנתונים להצליח, אבל הם צריכים מישהו שיודע לראות את התמונה הגדולה בכדי שימנע מהם להתבזבז. סילבסטר סטאלון הכניס את עצמו למשבצת החשובה הזו, שלב מעניין באבולוציה של רוקי. הוא כבר לא אהבל המוני שחושב רק בקו מחשבה אחד. רוקי בלבואה מודל 2015/6, הוא אדם שקול שיודע להשתמש בנסיון האישי שלו על מנת לטפח את הדור הבא. הוא מבין שכמה שלא יאבק, אי אפשר להחזיר את העבר, אז הוא מנסה לפחות למנוע מאחרים לעשות את אותן טעויות כמותו. כך גם הבחירה בג'ורדן כממשיך דרכו. הוא שחקן טוב בהרבה מסטאלון, אבל זקוק למישהו מבוגר יותר שיצביע על הנתיב החכם להצלחה.
אם זה היה המוטיב העיקרי בקריד, הדעיכה של רוקי מול העליה של אדוניס, אני חושב שממש הייתי אוהב את הסרט. לצערי, התערב בתהליך גורם מפריע. רוקי היה הגיבור במשך שישה סרטים וחלקם הציבו אותו בסיטואציות מגוחכות למדי. בקריד, הוא לכאורה דמות משנית, אבל עדיין הרבה יותר דמות מאשר הגיבור של הסרט. יש לאדוניס תנאים מצוינים בשביל לשכוח את העבר ולהשקיע בעתיד בטוח, אבל הוא רוצה להתאגרף ויהי מה. הנימוק שלו להחלטה, הוא די סתמי ובוודאי שהיה ראוי להרחבה כלשהי. אם לאורך הסיפור ישנו סימן שאלה מדוע אדוניס זורק כל מה שיש לו בשביל הספורט שהרג את אביו, או למה רוקי משתף עם זה פעולה, התשובה לא מספקת. זה מסוג הדברים שאנחנו אמורים פשוט לקבל, כי לפי ההגיון הפנימי של הסרט, כל אחד רוצה להיות מתאגרף, גם אם שוב ושוב מוכח שזו דרך נוראית להתפרנס.
נוסף על כך, ככל שהסיפור מתקדם, ככה "רוקי", הסרט ולא הדמות, הולך ומשתלט. יש פה את אותה בעיה שהייתה לי עם "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר". הסרט החדש מתחיל בצורה מעניינת, אבל הופך בשלב מסוים להעתק מלווה ברפרנסים לסרט המקורי, עד שאני מפסיק להבין בשביל מה בכלל טרחו. קריד עשוי טוב מהרבה בחינות ומייקל בי. ג'ורדן הוא יופי של ליהוק, רק שהסרט מסרב להוציא אותו מהצל של קודמיו. מילא שאדוניס חי בצל של אביו, זה הגיוני. בכל זאת, בנו של אחד המתאגרפים הגדולים בכל הזמנים נכנס בעצמו לתחום, מתבקש שזה יהיה נושא לשיחה. רק שצלו של רוקי גם הולך ומכסה את תלמידו, עד שנדמה שסטאלון משתמש בסרט על מנת לתעל את רוקי להופעה בסרטים נוספים, גם כאשר הוא עצמו כבר לא יכול לגלם מתאגרף פעיל.
חבל לי על מה שמסתמן כתופעה מעצבנת בקולנוע. משקיעים בסרט חדש, עם דמויות שעוד לא ראינו, אבל במקום להרחיב את העולם, או להשתמש בפרקים הקודמים כקרש קפיצה לגישה רעננה, נותנים לנו את אותו מוצר, אחרי ליהוק מחדש ורימאסטרינג של הצדדים הטכניים. קריד הוא סרט טוב מהרבה בחינות, אבל הוא לא מספיק מקורי בכדי להיזכר כיותר מעוד פרק בסדרת רוקי. הוא לנצח יהיה ספין-אוף שהתחיל לנוע לכיוון חדש, אבל התחרט באמצע הדרך והחליט לחזור למותג המקורי, כי פחד שלא יאהבו אותו אם יעשה משהו שונה.
אפשר לעשות הרבה עם הדמות של אדוניס ג'ונסון. הוא לא חייב להיות חיקוי של דמות כל כך מוכרת. הוא יכול וצריך לקבל יותר חופש להיות אחר, אבל כל בחירה שהוא מקבל במהלך הסרט, נובעת מהרצון להידמות לעבר. זה בסדר אם העבר הוא איקוני רק עבור הדמויות בסרט, אבל קריד כופה על הצופים השוואה לדמויות איקוניות שהם מכירים וגדלו עליהן. הוא חיקוי לא רע, אבל זה כל מה שהוא.
בשביל הזהב 