ביקורת: ילדות פרא

mustang_resize

לפני כחודש, הזדעזעה המדינה מקליפ של זמרת בת 14, המציגה מיניות לא אופיינית לגילה. הורים חששו לשלום הילדים שיראו את הקליפ, מבקרים טענו לפרובוקציה זולה ועיתונאים עשו כמיטב יכולתם ליצור דיון כנגד המעורבים בעניין. אלא שכשאני מביט בקליפ, אני רואה בת 14 שלא רק שאינה מבינה איך משדרים מיניות, לא בטוח שהיא אפילו הייתה מודעת לכך שזה מה שאנשים יזכרו מהקליפ. היא לא ביימה את הקליפ, לא כתבה את השיר ובלי שמץ של פרובוקציה, גם לא היו מדברים עליה כעל יותר מכוכבנית פופ חסרת נסיון שמנסה להיתפס כמקצוענית.

איך נתפסים כמקצוענים בימינו? על ידי חיקוי של הגדולים. מיילי סיירוס וניקי מינאז' באמת מנסות לשדר מיניות על מנת שידברו עליהן. בת 14 שרוקדת בנמל אשדוד עם חולצת בטן, מנסה במקרה הטוב, לצבור מספיק צפיות בכדי שלא ישכחו אותה אחרי חודש. האם זה עבד? בואו נגיד את זה ככה: סביר ששמעתם על השערוריה סביב הקליפים והשירים שלה, אבל יש לכם מושג מה שמה של הזמרת המדוברת?

יש מקומות בעולם שבהם נערות צעירות לא צריכות להתאמץ על מנת לגרום למבוגרים להזדעזע. לפעמים, מספיק שידעו ללכת על מנת שהחברה השמרנית תראה בהן איום על שלום הציבור. "ילדות פרא" עוסק בדוגמה שנראית לנו קיצונית, שלא לומר פרימיטיבית, אם כי היא מציגה הלך רוח שקיים בכל מקום בו מתבגרים לא מתנהגים בדיוק כמו שההורים שלהם תכננו.

בכפר קטן בטורקיה, חיות חמש בנות משפחה צעירות שהתייתמו מהוריהן. הן גרות עם הסבתא והדוד אמיל, בחברה אולטרה שמרנית, לפחות כלפי נשים. נראה שהגברים חופשיים לעשות מה שבא להם, אבל אישה (וההגדרה ל"אישה" מתחילה בגיל מאוד צעיר שם) צריכה להיות חסודה, שקטה, מנותקת לחלוטין מגברים שאינם בעלה ואם גבר כלשהו יחשוק בה, הרי שזו אשמתה, שכן האישה פתיינית מטבעה.

חמש הבנות, שאף אחת מהן לא מספיק מבוגרת בכדי להצביע בבחירות, נענשות לאחר ששחקו עם בנים מבית הספר. השמועות מדברים על מעשים מיניים אסורים, למרות שבסך הכל, הלכו לים בתלבושת בית הספר ורכבו על כתפי הבנים. מדובר במעשה תמים לחלוטין, אבל בחברה שבה לגיטימי לאיים על ילדים עם רובה כי קטפו כמה תפוחים, המבוגרים מאבדים פרופורציות במהירות שיא. הבנות נסגרות בביתן, ללא רשות לצאת לבד, או להזמין חברים. הן הופכות לאסירות של המשפחה, כאשר הדרך היחידה לצאת, היא בשידוך. הסבתא נחושה למצוא לכל אחת מהחמש בעל שיהפוך אותה לאישה הגונה וישמור על כבודה ורצוי שזה יקרה כמה שיותר מהר, שלא יתחילו דיבורים.

ילדות פרא לא מציג משהו חדש. כבר יצאו סרטים על כפיה דתית שהופכת האשמת קרבן לדרך חיים שאין מערערים עליה. במקרה הנוכחי, הבנות אפילו לא עשו שום דבר שיוביל לתגובות המוגזמות, הן פשוט היו שם. הסרט נפתח עם סצנה נורמלית לחלוטין, ככה ילדים ובני נוער מתנהגים בחופש. הבנות לא עושות שום דבר שאמור להביא את הקהל לכדי צקצוק מסונכרן, או לרמוז שההתנהגות שלהן מתגרה בגורל בדרך כלשהי. ברגע שנולדו עם שני כרומוזומי X, הן סומנו בידי המשפחה כחומר יצוא לחתן מתאים, שיש לשמור בניילונים עד לאותה נקודה. הזעזוע הגדול ביותר הוא שהסרט גם לא מתרחש לפני מאה שנה, אלא בטורקיה המודרנית.

הגישה הזו שנשים אשמות במה שגברים עושים ושחתונה והעמדת צאצאים הם היעוד האמיתי היחיד של כל אם וכל בת, קיימת בכל העולם. לא כל המדינות סלחניות כלפי זה באותה מידה, אבל גם סרט ישראלי בעל עמדה חיובית יחסית לנושא, כמו "למלא את החלל", מציג בסופו של דבר את אותה גישה לפיה ניתן לקבוע לאנשים גבולות שבלתי אפשרי לא לחצות. לא משנה אם זה בטורקיה, בישראל, במזרח אפריקה, או במערב אירופה, איפה ששמרנות היא החוק, יש מי שנפגע ממנה.

ההתעללות שהבנות עוברות בילדות פרא, היא בעיקר פסיכולוגית. הן חוטפות קצת מכות מדי פעם וההגבלות על תנועתן היו נחשבות פשע בכל חברה מודרנית, אבל הקושי האמיתי הוא הידיעה שהן לא עשו כלום ואין להן מילה בנושא. אף אחת מהן לא חושבת שאולי המבוגרים צודקים והן לא צריכות להסתובב בלי השגחה, או להיות במקום שנמצאים בו גברים. אף אחת מהן לא מנסה לשכנע את האחרות שיותר טוב להן בבית, במקום לשאוף לצאת ולשבור את המסורת הנוקשה. כל אחת ואחת מהבנות, מבינה שנעשה להן עוול ואין שום דרך להפוך את הגזרה. הן אסירות בביתן, בידי מי שאמורים להיות האנשים הכי קרובים אליהן. אם זה לא מספיק, נוספות עם הזמן עוד ועוד הגבלות על מנת להבטיח שלא יתרוצצו בלי שליטה ויחטיאו את הקהילה התמימה.

בעוד כאן טמון כוחו של הסרט, בעמדה החד-משמעית כנגד השמרנות הכפויה, זו גם נקודה אחת לרעתו. יש חמש דמויות ראשיות וקשה להבדיל ביניהן. הקרבה בגיל ובמראה, מביאה לכך שרק כשהעלילה מתקדמת מספיק, אפשר בכלל להבין למי הביאו שידוך ומי מנסה לחמוק החוצה בלילה. מי מורחקת מהשולחן כי היא לא רצינית ומי ממלאת את החזיה כדי לעשות חיקוי של אחותה. ככל שהסרט מתקדם, נוספים רבדים שמסייעים להבדיל ביניהן, אבל לפחות שתיים מחמש הבנות נותרות ללא אופי מוגדר עד לכתוביות הסיום. זה מונע יצירה של עניין בכל אחת מהן בנפרד ולכן הן מתפקדות כקונספט ולא כדמויות עצמאיות.

היה ניתן להחליף את מה שקורה לאחת הבנות במה שקורה לאחרת, בלי שום שינוי בתסריט והעלילה הייתה מתפתחת בדיוק באותה צורה. בעוד כולן מעוררות אהדה אל מול המשפחה המתעללת, אין שום תחושה שלמי מהן יש סיפור נוסף משלה. בכל מצב בו יותר מאחת הבנות נמצאות באותו חדר, הן מתפקדות כיחידה אחת, נטולה מאפיינים פרטיים. רק כאשר מבודדים אותן לסצנות אישיות, אפשר בכלל לעשות סדר ולהבין מי זו מי.

מעבר לעניין זה, הסרט כתוב ומבוים היטב. דניז גמזה ארגובן מאפשרת לשחקניות להתנהג בהתאם לגילן ובכך לא רק יוצרת תגובות אמינות, אלא גם מדגישה עד כמה העונש לא מוצדק. ארגובן מפגינה הבנה מלאה של מבנה הבית בו מתרחשת רוב העלילה, מה שמאפשר לה לווסת במדויק את כמות המשתתפים בכל סצנה. היא קצת הולכת לאיבוד בסצנות חוץ, כשלא כל כך ברור מה גודלו של הכפר, או מיקומו ביחס לישובים אחרים בסביבה ויותר מפעם אחת, דמות מפספסת בצורה קצת מוגזמת דבר שאמורים להבחין בו בקלות. עם זאת, רוב הסרט עובד היטב, לא רק מבחינת המסר החשוב, אלא גם בבניית המתיחות בין הדורות ובחינת יכולתן הרגשית של הבנות להכיל את מה שקורה להן.

בפעם הבאה שאתם מזדעזעים ממה שנערה מתבגרת שבחיים לא שמעתם עליה עושה, אני מציע שתקחו נשימה עמוקה ותשאלו את עצמכם עד כמה הדבר בו היא מואשמת באמת משפיע על הסביבה, לעומת כמה שאתם מפחדים שהוא ישפיע. בכל מקרה, עצם זה שיש לכם נכונות לקיים דיון בנושא, מציב אותה במצב יותר קל מהרבה ילדות בנות גילה שלא היה להן המזל להיוולד בחברה פתוחה יחסית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.