ביקורת: מרגלת

spy2015-2_resize

משהו בי כנראה לא בסדר. פעם בכמה זמן, אני מוצא את עצמי באולם מלא אנשים, שומע אותם מתגלגלים מצחוק בגלל תמונות המוקרנות על מסך וקולות הנשמעים מכיוון הקירות ואני פשוט לא מבין למה. אומרים לי שאני אדם מצחיק, שיש לי יכולת טובה להבין הומור ומה גורם לבדיחה לעבוד, אבל קורה פה ושם שאני מוצא עצמי בוהה במה שאמור להיות קומדיה ולא מרגיש שום צורך לצחוק.

אולי זו בעיה בריאותית, אולי אני לא מבין טוב את השפה. או שאולי, בהתחשב בכך שיש הרבה סרטים שאני כן צוחק בהם, אני סתם לא נמצא על הגל שבו הסרט משדר. "מרגלת" הציב אותי שוב בנקודה המתסכלת הזו בה אני מרגיש כמו היחיד באולם ששם לב שהסרט לא מצחיק.

סוזן קופר עובדת ב-CIA בתור העין בשמים. היא עוקבת באמצעות לווין אחרי פעילותו של עמיתה השרמנטי בראדלי פיין ומזהירה אותו מפני אויבים קרבים, אותם הוא מחסל חיש מיד. סוזן רגילה לעבוד במשרד, כך שדיבור דרך אוזניה זה הכי קרוב שהיא מגיעה לפעילות בשטח. בראדלי מודע לחשיבות של סוזן, אולם רואה את היחסים ביניהם כמקצועיים, בעוד היא הייתה מעדיפה קצת יותר.

משימה שמשתבשת מביאה לידיעת ראשי ה-CIA ששמות כל הסוכנים שלהם נמצאים בידי ריינה בויאנוב, בתו של טרוריסט בולגרי שהעלים פצצת אטום במטרה למכור אותה למרבה במחיר. במקום להשתמש במידע הרגיש על מנת לצבור עוד כסף וכח, ריינה מסתפקת בלהחזיק את הפצצה במקום מסתור ומתכוונת להמשיך בתכנית של אביה, מתוך ידיעה שאף סוכן מוכר לא יוכל להתקרב אליה. בהעדר סוכנים מנוסים, מגויסת סוזן למשימה הראשונה שלה בשטח, מתוך תקוה שהיא מספיק אלמונית על מנת שתוכל להתקרב לריינה ולדווח על מיקומה.

זהו שיתוף הפעולה השלישי בין הבמאי פול פיג והשחקנית מליסה מקרתי. בניגוד לשניים הקודמים, פה מקרתי היא הדמות הראשית היחידה והסרט נשען לחלוטין על יכולות המשחק שלה. אני לא מתכחש לכך שהיא שחקנית טובה, או אדם מצחיק באופן כללי, אבל משהו בחיבור בינה לבין הדמות של סוזן לא עבד לי. זו לא אשמתה של מקרתי, כמו שזו הדמות שאינה עקבית ומאוד הקשתה עלי לחוש הזדהות כלשהי.

לכל אורך הסרט, לא ברור האם סוזן היא ביישנית ומסורבלת, או כריזמתית ומלאת תושיה. היא מחליפה בין המצבים מתי שנוח לתסריט, בלי שום שלב ביניים, או הסבר לקפיצות. זה בולט למשל בקללות שלה. יש בדיחה חוזרת לפיה סוזן מצנזרת את עצמה ופולטת צירופי מילים מעודנים על מנת שלא לומר ביטויים חריפים. כשהיא לא עושה את זה, היא מנבלת את הפה בלי בעיה. היא גם לפעמים איטית ומגושמת ולעתים בעלת אינסטינקטים חדים. אפשר לתרץ זאת בשינוי דמות עבור עבודת הריגול, חוץ מזה שהשינויים מתרחשים גם כשהיא לגמרי לבד וגם באמצע משימה. הסרט הסתיים מבלי שהצלחתי ללמוד מה אופיה של הדמות הראשית, כי לא נראה שיש לה כזה.

בינתיים, דמויות המשנה קלות להבנה באופן מרגיז. אף דמות לא עוברת שינוי אמיתי במהלך הסרט וכולן משמשות בכדי לטחון שוב ושוב את אותה בדיחה. מישהו מטריד מינית כשפוגשים אותו בפעם הראשונה? הוא יעשה זאת גם בעשר הפעמים הבאות שיופיע על המסך. מישהי יבשה ואומרת רק את מה שחשוב לאותו רגע? ככה היא תהיה עד הסוף. סוזן מקבלת תחפושת שלא עומדת בציפיות שלה? תהיו בטוחים שהבדיחה הזו תחזור מתי שרק אפשר.

זו בעיה קשה. קומדיה אמורה להפתיע, אבל כשהדמויות חד-מימדיות והבדיחות חוזרות על עצמן יותר מדי פעמים, קשה להתעניין במה שקורה על המסך. העלילה היא עלילת ריגול סטנדרטית. ראינו אותה מבוצעת לטוב ולרע ב"סודי ביותר", "אוסטין פאוורס", "המרגל מת מצחוק", "המוסד הסגור", "OSS 117" וב"קזינו רויאל" משנות השישים. בתוך השבלונה המוכרת, הסרטים היותר מוצלחים הם אלה שידעו להפתיע בעזרת בדיחות מוצלחות והכי חשוב, מגוונות. למרגלת אין כח לגוון. אם נדמה שבדיחה עבדה פעם אחת, היא תחזור ותחזור, כאילו מקבלים 200 לירות על השלמה של סבב שורות מחץ.

אם זה לא מספיק, חלק גדול מהבדיחות פשוט לא מצחיקות. לפעמים הן אפילו אכזריות ללא סיבה, כאילו להראות שאפשר. יש רגעים קומיים טובים, כמו חבורת איטלקים שקוראים לעבר נשים מושכות, או כל מילה שג'ייסון סטיית'ם מוציא מהפה. בסרט שאמור לעסוק בהפיכתה של סוכנת משרדית לסוכנת שטח, סטיית'ם בעל התפקיד הקטן יחסית, הוא היחיד שהצליח להוציא ממני צחקוקים באופן עקבי. הוא מגלם סוכן קשוח ששונא את סוזן ומנסה כל הזמן להסביר למה הוא יותר מתאים ממנה למלא את המשימה. שוב, הבדיחה נטחנת ומוסברת ונטחנת מחדש, אבל לפחות הביצוע של סטיית'ם מוציא את המיטב מהסיטואציה.

מה שעוד צריך לציין לזכות הסרט, אלה קטעי האקשן שבו. כיאה לסרט העוסק במרגלים, יש פה הרבה מרדפים ויריות וקרבות פנים אל פנים (אף על פי שעבודת ריגול אמיתית לא אמורה להיראות ככה). הכוריאוגרפיה של חלקם ממש מרשימה ופול פיג מוכיח שיש לו כשרון טבעי לסצנות פעולה מלהיבות. כמובן שמדי פעם, מושחלת איזו בדיחה וברוב המקרים, היא ממש לא במקום ולא מסתדרת עם הקצב של הסצנה. הייתה לי במהלך הצפיה במרגלת את אותה תחושה שהייתה לי כשראיתי את "פיינאפל אקספרס" ואת "רחוב ג'אמפ 22": הבן אדם הזה צריך לביים אקשן, לא קומדיות.

את סרטו הקודם של פיג, "עצבניות אש", מאוד אהבתי, אולי מכיוון שלא כתב את התסריט בעצמו. במרגלת, פיג תופס גם את עמדת התסריטאי ומגלה שם הרבה פחות כשרון מאשר כשהוא רק מביים. לא כל כך זוכרים את סרטו מ-2003 "אני דויד" ויש סיבה טובה לכך. הסרט ההוא, שגם אותו פול פיג כתב וביים, לוקח סיפור מרתק על השרדות ומשטח אותו לרצף של קלישאות צפויות. הדבר היחיד שאני זוכר ממנו באמת, זה רגע בו המצלמה חולפת על פני גלובוס שבברור אינו תואם את התקופה בה העלילה מתרחשת.

עדיין, כמה שאני חושב שהוא כשלון כתסריטאי, פול פיג הוא יוצר חשוב. הוא חשוב כי אצלו פמיניזם זה לא גימיק או מילת קוד, אלא כוונה מלאה. מרגלת נוקט באותו קו כמו "מסיבת רווקות" ו"עצבניות אש" ומתמקד בדמויות נשיות החיות בעולם של גברים, מבלי לחוש נחותות מהם בשום צורה. הן חזקות מנטלית ולעתים גם פיזית, יותר מהסביבה, בלי קשר למינן. מרגלת אפילו לוקח את ההעצמה הנשית והשחרור מכבלי הפטריארכיה צעד נוסף קדימה, אך לא אפרט יותר מחמת ספוילרים. כמה שרוב הבדיחות בסרט סרות טעם בעיני, אני מעריך את זה שאף אחד לא מזלזל בסוזן מכיוון שהיא אישה בעלת גוף מלא. הדמויות האחרות מזלזלות בה כי אין לה נסיון מבצעי שלא כולל הצמדות למסך מחשב, לא בגלל המגדר או המראה החיצוני שלה.

אני לא ממליץ על מרגלת. מדובר בעיני בסרט לא מצחיק, אלים ללא צורך, שמנסה בכח להצדיק דרוג גיל גבוה, במקום להתרכז בשילוב חכם בין בדיחות וסצנות אקשן. זו בעיה שיש לי עם הרבה קומדיות אמריקאיות בעשור האחרון, שנדמה שמבלבלות בין זעזוע והתגרות בצנזורה, לבין תחכום. אין לי בעיה שסרט יהיה גס ואלים, אם זה קשור לעלילה. אני לא אוהב את התחושה כאילו התסריט נכתב בידי הספסל האחורי באוטובוס ביום השלישי של טיול שנתי לאילת, בשלב בו כבר ממש לא מפחדים מהתגובה של המורה כי מה, תשלחו אותי הביתה?

אני כן ממליץ לשים לב לכלל עבודתו של פול פיג. הוא מוכיח כבר שלושה סרטים ברצף שיש קהל לסרטים הבנויים סביב דמויות נשיות ולא משנה אם הם רומנטיים, מותחים או וולגריים כמו נוסעים בטיסת ישראייר. פול פיג הוא הנציג הטוב ביותר של פמיניזם קולנועי שלא סתם מחפש לצאת ידי חובה, אלא באמת מאמין שנשים יכולות לעשות כל מה שגברים יכולים. מה שמסביר אולי למה במרגלת, הן בועטות אחת לשניה במפשעה מספר פעמים.

מחשבה אחת על “ביקורת: מרגלת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.