ביקורת: האישה בזהב

Woman in Gold new Poster_resize

כישראלי, אני מתוסכל בכל פעם מחדש כשאני רואה איך ארצי מוצגת בסרטים מחו"ל. לא בקטע פוליטי, אלא הנטיה של המערב לתפוס את ישראל כמדבר ענק, מלא בבדואים, חיילים וחרדים. חלק מהסרטים עד כדי כך לא יקפידו על דיוק גיאוגרפי, שיציגו את ירושלים כמישור, את תל אביב כשכונת פחונים ואת נתניה כעיר שהשפה העיקרית בה היא עברית. דמיינו שפריז הייתה מוצגת כעיירה קטנה בלב היער, או שניו יורק הייתה מכוסה שלג גם באוגוסט. למען האמת, אלה יצוגים יותר מחמיאים מהבצורת האינסופית שישראל שקועה בה לפי הוליווד.

למה נזכרתי בזה בביקורת על סרט שכלל אינו מתרחש בישראל? כי "האישה בזהב" הוא הוכחה עד כמה שטחי האופן בו ערים וארצות מוצגות לשם יצירת אווירה. לעזאזל האמינות, נגרום לכל העלילה להתרחש ברובע ההיסטורי המשופץ ולא נזכיר אפילו לרגע שמישהו בדיוק לא אסף אחרי הכלב שלו. בעצם, בואו בכלל לא נראה כלבים, כי הם לא חלק מהתרבות הקלאסית שאנחנו רוצים שיקשרו איתנו.

עוד אחזור לזה, אבל קודם הסרט.

מריה אלטמן היא יהודיה שנמלטה מאוסטריה בעקבות השתלטות הנאצים על המדינה. היא השתקעה בקליפורניה וחיה שם את שארית ימיה, כמוכרת בבוטיק בגדים. רוב משפחתה נספתה בשואה, אולם הותירה אחריה מזכרת יקרה מפז. ציור של גוסטב קלימט, המוכר בשם "האישה בזהב", מציג את דיוקנה של אדלה, דודתה של מריה. מאז שהוחרם בידי הנאצים והועבר למוזיאון בלוודר בוינה, הפך הציור לאחת היצירות האהובות של אוסטריה ולגאוותה של המדינה כולה.

בעקבות חקיקה המאפשרת בחינה מחדש של יצירות שהוחרמו, מגייסת מריה עורך דין צעיר וחבר של המשפחה, רנדי שנברג, על מנת שיבחן את האפשרות לתבוע את הציור בחזרה. על אף שמריה יכולה לספר בפרוט אודות האישה בתמונה ועל הנסיבות הקודרות בהן הגיעה היצירה לרשות המוזיאון, רנדי מזהיר אותה מראש שממשלת אוסטריה תעשה כל שביכולתה על מנת להשאיר את דיוקנה של אדלה בתחומי המדינה, מאחר ומדובר ביצירה המסמלת את עושרה התרבותי של אוסטריה, שלא הוכתם בידי התקופה הנאצית.

בדיחה ישנה מספרת ששני ההשגים הגדולים בתולדות אוסטריה הם לגרום לאנשים להאמין שבטהובן היה אוסטרי ושהיטלר היה גרמני. זה בערך היה התנאי לצילום מרבית הסרט בוינה. לא מכחישים בשום שלב את חלקו של העם האוסטרי בקבלת הנאצים ואכיפת גזרותיהם כנגד יהודים, או את ההתנהלות המביכה של הממשל בעניין האישה בזהב, אבל מאוד משתדלים שבירת המדינה המודרנית תראה בדיוק כמו שרוצים שתראה. כל סצנה המתרחשת באוסטריה של סוף המילניום, צולמה במבנים היסטוריים, או פלאים ארכיטקטונים מרשימים, במוזיאונים וברחובות נקיים ללא רבב. אין גרפיטי, אין קבצנים, אין אפילו חיות מחמד או מכוניות שנוסעות מהר מדי. כל הסרט נראה כמו תמונת המחשה שמציבים בפני אתר בניה והעלילה מקדישה מספיק זמן על מנת לשכנע שלרוב האוסטרים יש סיבות טובות לאהוב את ארצם, חרף העבר הלא נעים.

בניגוד לגאוות האוסטרים, מריה סרבה בתוקף לשוב למדינה מאז נמלטה ממנה ואף מתעקשת לדבר אנגלית, תוך התעלמות משפת אמה. היא מייצגת את הקורבנות ששרדו וחשים צורך עז להנציח את זוועות העבר, על מנת שלא ישכחו. התחושה שלה, אולי בצדק, היא שדיוקן הדודה אדלה צריך להיות בבעלותה לא בגלל ערכו הכספי הגבוה ולא בכדי לנקום באוסטרים, אלא כי מקומו הטבעי בידי המשפחה. בתור השריד האחרון לבית בלוך-באוור, שהייתה משפחה עשירה ומכובדת לפני המלחמה, מריה היא גם האדם הפרטי היחיד שטוען לבעלות על התמונה.

מעבר להזמנה פתוחה לבקר בוינה, האישה בזהב מתעסק גם בקשר שבין היהודים המודרניים, לדור שכמעט ונכחד באירופה. מריה מאשימה את רנדי שלא אכפת לו מהעבר, בעוד הוא מנסה לזגזג בין התחקות אחר אפשרות לסייע לקשישה, לבין חיי משפחה ועבודה מבטיחה המייצגים את עתידו האישי. הסרט מתרחש ברובו בסוף שנות התשעים, אולם חלק נכבד ממנו מציג את זכרונותיה של מריה מהמשפחה שאבדה. היא נזכרת במסיבת החתונה שלה, בדמותה האצילית של אדלה, באמנים שפקדו את הבית מדי פעם ובימים שאחרי הסיפוח, כשנפלו מראש הסולם החברתי, לתחתית הבור העמוק בתולדות האנושות. לא מוצגות זוועות גרפיות, אבל היחס המשפיל ליהודי אירופה מקבל זמן מסך וגם אם הכל אסתטי ונטול דם, אפשר להבין את רצונה של מריה להתנער מזהותה האוסטרית.

הלן מירן מגלמת את גברת אלטמן ועושה זאת ביעילות האופיינית לה. המבטא שלה אינו נשבר לרגע והיא בהחלט אמינה כאישה גאה ומלאת כעס, שמנסה ליצור סביבה שקט ודייקנות, כי לא נאה להציג עצבים כלפי חוץ. ראיין ריינולדס חביב בתור רנדי, אם כי יש רק סצנה אחת בה הוא שובר את תדמית הנבך שלא ברור אם רוצה בכלל להיות מעורב בסיפור ולמעשה מפגין רגש. קייטי הולמס בתפקיד אשתו של רנדי, מצליחה באופן מופלא להחמיץ שוב ושוב את האופי אותו היא אמורה להפגין וגורמת לכל סצנה בהשתתפותה להיראות כמו אודישן סביר לחוג לדרמה במתנ"ס. לא שהיא אי פעם הייתה שחקנית גדולה, אבל נראה שעדיין לא לגמרי הבינה איך בני אדם מדברים.

מי שמפגינה כשרון משחק ברמה מעל כולם, היא טטיאנה מסלני, המגלמת את מריה הצעירה. מסלני יצרה לעצמה שם כשחקנית מגוונת המסתדרת עם מבטאים שונים בסדרה "אורפן בלאק", אבל מתברר שהיא גם מסוגלת להיות יותר אמינה מהלן מירן. למען האמת, לאוזני הלא מאומנות, היא נשמעת יותר אוסטרית מרוב השחקנים האוסטרים והגרמנים בסרט. הגרמנית שלה שוטפת ולא מפריעה לה להפגין אושר ועצב במידה נכונה ובלי מניירות לא קשורות (הידועות מעכשיו כשיטת קייטי הולמס). אם היה חשד שמסלני טובה רק כשהתסריט בנוי סביבה, הנה הוכחה שהיא משובחת גם כשנדרש ממנה להיות גרסה פחות בשלה של שחקנית ותיקה ומוערכת.

קשה לבקר את האישה בזהב מבלי לרדת על בחירת אתרי הצילום. מצד אחד, אני מבין את ממשלת אוסטריה שהסכימה לסייע תמורת הצגה מחמיאה של וינה והמבנים בה, בלי הלכלוך שנמצא באופן טבעי בכל עיר גדולה בעולם. זה משהו שהייתי ממליץ לממשלת ישראל ליישם על מנת שנפסיק להיראות כמו מגרש האבק הגדול בעולם. למעשה, עיריית ירושלים תומכת כבר כמה שנים בסרטים שמצולמים בשטחה, על מנת לעודד תיירות בעיר. מצד שני, הליטוש המלאכותי יותר מדי בולט בסרט שעוסק בנסיון לחשוף את עברה המכוער של יצירת אמנות כה אהובה.

רוב הסרט מתנהל בקצב טוב, עם כימיה טובה בין מירן וריינולדס ועם סצנות מן העבר שמתעלות על המודרניות ברמת הבימוי והמשחק. בתוספת הפחד הקיומי שמביאים איתם הנאצים, יש גם יותר מתח מאשר בסצנות שברור לאן הן מובילות, כי עובדה שהסרט הזה קיים.

עשר הדקות האחרונות הן נפילה, כאשר התסריט פונה לקלישאות ואף מתעלם ללא הסבר מסצנת מפתח שהוצגה זמן קצר לפני כן. עדיין, הלן מירן וטטיאנה מסלני חולקות בצורה יפה את הדמות שמניעה את הסיפור. היה מאוד קל לתת לתסריט להישען בעיקר על המתחים בין עורך הדין הצעיר לניצולה הזקנה, אבל הבמאי סיימון קרטיס והתסריטאי אלכסי קיי קמפבל היו מספיק חכמים בכדי לבסס את הסיפור על התנהלות משפטית שאינה סוטה מהכללים, במקביל לדגימות של עבר בו כל החוקים המוכרים נשברו. להוציא רגעים בעייתיים לקראת הסוף, האישה בזהב מצליח להיות מעניין ומרגש רוב הזמן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.