ביקורת: סלמה

selma_resize

 

ב-29.10.1956, היום הראשון למבצע קדש, הורה פיקוד מרכז להטיל עוצר על כפרי המשולש, שהיו נתונים תחת ממשל צבאי מאז קום המדינה. אל"מ יששכר שדמי הקדים על דעת עצמו את שעת העוצר והורה למפקדי היחידות לירות על מנת להרוג בכל ערבי שימצא מחוץ לביתו לאחר השעה הנקובה. רוב המפקדים התעלמו מפקודה זו ואפשרו לפועלים לחזור לבתיהם גם לאחר כניסת העוצר. רק מחלקה אחת מלאה אחר ההוראות וטבחה בלפחות 43 מתושבי הכפר, בהם זקנים, נשים וילדים. המעורבים בפרשה הועמדו למשפט וחלקם נשפטו למאסר. כולם שוחררו במסגרת חנינה מהנשיא יצחק בן צבי בתוך שנה מהמשפט. המקרה נלמד כיום כדוגמה לפקודה בלתי חוקית בעליל. ב-2014, היה ראובן ריבלין לנשיא הישראלי הראשון שהשתתף בטקס לזכר קרבנות הטבח.

אני לא חובב של ארועים פוליטיים. בין אם מדובר בעצרת, הפגנה, או סתם חוג בית, נדיר למצוא אותי מסתובב בהם. אני לא אוהב להיות חלק מהמון, במיוחד אם כולם באותו קוראים את אותה הקריאה וצועדים באותו הכיוון. קשה לי עם המצב הזה של אבדן הזהות העצמית, למרות שאני בהחלט מכיר בכוחה של הפגנה להעמיד נושא על סדר היום.

מרטין לותר קינג הוא אחד המנהיגים המפורסמים והחשובים בתולדות המאבק לזכויות אדם בארצות הברית. הוא קרא להתנגדות לא אלימה מול הגזענות הממסדית ששררה בדרום. גם מאה שנה לאחר ביטול העבדות וגם אחרי שהנשיא לינדון ג'ונסון חתם על חוק זכויות האזרח, שחורים בדרום ארצות הברית עדיין זכו ליחס של אזרחים סוג ב', בהמות-אדם שאינן ראויות לחינוך, תשתיות, יצוג הולם בבית המשפט, או אפילו להצביע. נכון שהחוק מורה לאפשר את כל הדברים האלה, ללא הבדלי דת, גזע או מין, אבל מי שלא רוצה ששחורים יסתובבו לו בין הרגליים, דואג להעביר את המסר, במילים או במעשים.

הסרט "סלמה" מתחיל בהכנות של קינג לנאום בטקס קבלת פרס נובל לשלום. הוא עוזב לכמה ימים את המאבק ברחובות ואת העימותים מול הנשיא ועושה את מה שהוא עושה טוב יותר מכל אדם אחר בסביבה. הוא מכין נאום שיעביר באופן חד וחלק את המסר שכל בני האדם נולדו שווים ומי שאינו מכיר בכך, העובדות יכריעו אותו בסופו של דבר. בניגוד למיליטנטים שונים, מהם רשויות החוק חוששות, קינג מנהיג תנועה רודפת שלום שמנסה להשיג את מטרתה על ידי צעידות, הפגנות ופרסום מצוקת השחורים בתקשורת הלבנה. למרות זאת, כשהתנועה מגיעה לסלמה, אלבמה, על מנת לארגן מצעד מחאה, היא נתקלת בתגובה מוכרת – אלימות מצד אנשי החוק והאזרחים, תחת חסותו של מושל גזען שרואה בכל התקדמות לעבר שוויון, חלק מסחף שיהרוס את העולם כפי שהוא ודומיו תופסים אותו.

ב-10.2.1983, במהלך הפגנה של תנועת שלום עכשיו בדרישה למלא את מסקנות ועדת כהן אודות ארועי סברה ושתילה, הושלך רימון רסס לעבר המפגינים. אמיל גרינצווייג נהרג ותשעה מפגינים נוספים, בהם חברי הכנסת לעתיד אברהם בורג ויובל שטייניץ, נפצעו. יונה אברושמי נמצא אשם בהשלכת הרימון ונידון למאסר עולם. הוא פנה מספר פעמים בבקשה לקיצור עונשו, כולל לנשיא עזר ויצמן שנעתר לבקשה. בית המשפט העליו בטל את קיצור העונש ואברושמי השתחרר מהכלא ב-2011, בתום ריצוי תקופת המאסר המלאה.

לבמאית אווה דוורניי יש מאבק כפול שסלמה עשוי לסלול עבורה את הדרך להשגים בו. היא אישה והיא שחורה, שני מאפיינים נדירים בקרב הבמאים ההוליוודיים. בעוד רוב הצופים יראו את הסרט כדרמטיזציה של ארועים אמיתיים, כתם בהיסטוריה האמריקאית שטוב שהוסר, דוורניי יודעת שעדיין קשה לקבוצות גדולות באוכלוסיה להתקדם ולהגיע לראש הפירמידה בחברה המודרנית. לכאורה, השלב הזה מאחורינו. נשיא ארצות הברית הוא חצי שחור, דבר שלפני חמישים שנה, נראה בלתי אפשרי. מצד שני, סלמה מועמד לאוסקר רק בקטגוריות הסרט הטוב ביותר ושיר הנושא. אין מועמדות לבמאית, לתסריטאי, לשחקנים, לאף אחד מאנשי הצוות. רק המפיקים וכותבי השיר מועמדים, כי הסרט עצמו עוסק בנושא חשוב שלא יפה להתעלם ממנו. כמו שאלן דג'נרס אמרה בשנה שעברה "יש שתי אפשרויות. או ש-12 שנים של עבדות זוכה, או שכולכם גזענים".

המוזיקה בסרט בהחלט טובה. שילוב של שירי בלוז בסגנון אלבמה, עם גוספל ושיר הנושא המכיל פופ והיפ הופ. עם המועמדות הזו לאוסקר, אני בהחלט מסכים. מה לגבי אי-המועמדות של דוורניי? אני מודה שלו הייתי חבר אקדמיה, כנראה שגם אני לא הייתי מצביע לה. כוחו של סלמה הוא במשחק ובתסריט שנותן לדמויות את האפשרות לשאת נאומים חוצבי להבות ועדיין להיראות אנושיים. דוורניי עושה שימוש טוב בחומר הקיים ומדריכה היטב את השחקנים, אולם חסר לסרט קצב. בעוד סצנות אלימות נראות אמינות ומצולמות וערוכות במיומנות גבוהה, הרגעים השקטים יותר בסרט נוטים להימרח ולהסיח את הדעת מהמאבקים החשובים באמת. אני מניח שרצו להראות איך מאבק בתוך הבית, או בקרב מנהיגי התנועה, הוא חלק מהותי בהבנת ההחלטות שהתקבלו, אבל יש לפעמים תחושה שנוצרו פה שני סרטים שונים. אחד מנסה להציג את קשיי המאבק למען שוויון, בעוד השני הוא דרמה קאמרית שמתנהלת בחדרי חדרים וכוללת הרבה דיבורים ורגשות עצורים. כל אחד מהם עובד בפני עצמו, אבל השילוב אינו עוצמתי כפי שהיה אמור להיות.

בשנת 2005, במהלך מצעד הגאווה בירושלים, התפרץ גבר חרדי אל עבר הצועדים ודקר שלושה מהם בסכין לפני שנעצר בידי שוטרים. הוא נידון ל-12 שנות מאסר בשל פציעה בנסיבות מחמירות, שהומרו לעשר שנות מאסר ואישום ברשלנות. בשנים שלאחר מכן, נתקלו הצועדים בקללות ואיומים ברצח ונמצא בבית שמש מטען חבלה שיועד לפגוע בהם. בצלאל סמוטריץ' ארגן את "מצעד הבהמות" במטרה למחות כנגד מצעד הגאווה. ב-1.8.2009, נרצחו ניר כץ וליז טרובישי בפיגוע ירי שארע בבית אגודת הלהט"ב בתל אביב. חרף משפט סוער שהתנהל בנושא, טרם נתפסו מתכנני ומבצעי הפיגוע.

הזכרתי את השחקנים כנקודה לטובת סלמה. דיוויד אויילובו נכנס לנעליו הגדולות של דוקטור מרטין לותר קינג בצורה מרשימה. כשהוא נושא דרשה, הוא משכנע ממש כמו הדוקטור עצמו והתגובות המעריצות של השומעים, נראות אמיתיות ולא כהדבקה גסה על מנת לפצות על מחסור בכריזמה. אויילובו מצטיין גם ברגעים השקטים יותר, המציגים את הנעשה מאחורי הקלעים. שם בולטים לטובה גם אנדרה הולנד בתפקיד אנדרו יאנג, קומון בתפקיד ג'יימס בבל וסטיבן ג'יימס בתפקיד ג'ון לואיס הצעיר, כולם אישים בולטים בהמשך הדרך במישור החברתי והמדיני.

שני שחקנים בריטיים ותיקים מגלמים פוליטיקאים אמריקאים. טום וילקינסון בתפקיד הנשיא לינדון ג'ונסון, מתגאה ברקורד האישי שלו בקידום זכויות אזרח, אולם מהסס לאפשר למפגינים יד חופשית, מחשש לתגובות האלימות שיגיעו מצד המקומיים ולעתידו האלקטורלי. טים רות' מאמץ מבטא דרומי בכדי לגלם את מושל אלבמה ג'ורג' וואלאס, אדם בעל דעות חשוכות שמוכן שיהיו אבדות בנפש, כל עוד לא נפגעו לבנים בתהליך. האם היצוג של השניים מציאותי? לפי משפחתו של ג'ונסון, לא כל כך, אולם תפקידם בסרט חשוב. מאחר ומרטין לותר קינג ועמיתיו מייצגים שליחות היסטורית ובמבט לאחור, ברור לכולנו שהם הצד הטוב, הנשיא והמושל הם האנשים שיכולים במחי חתימה אחת לשנות את רוח התקופה ונמנעים מלעשות זאת, כל אחד מסיבותיו. לשניהם חשוב לשמור על הכסא ועל עמדותיהם, לפחות עד שהתקשורת תחליט אחרת.

בקיץ 2014, במהלך הפגנה של פעילי שלום כנגד מבצע צוק איתן, הותקפו המפגינים בידי נציגים של ארגוני להב"ה, כהנא חי והקבוצה המכונה האריות של הצל. שוטרים שהיו במקום, נמנעו מלהתערב עד שהעימות התדרדר לכדי אלימות פיזית. מפגינים נרדפו לתוך בית הקפה הסמוך, ששמשותיו נופצו בידי התוקפים. יום לאחר מכן, סרבה הנהלת בית הקפה לשרת פעילי שלום, מחשש לתגובות של גורמים קיצוניים. מארגני התקיפה התגאו בהשגיהם ברשתות החברתיות והוסיפו להגיע להפגנות נגד צוק איתן במטרה לפזרן בכח.

הבעיה של סלמה היא בחוסר אחידות. הסצנות השקטות והסצנות המלאות באמוציות ובאלימות, עובדות היטב בנפרד, אבל מתקשות להתקיים על אותו רצף. יש לאווה דוורניי רגעים של מיומנות טכנית, אבל הבימוי שלה שגרתי לחלוטין. לא שזה רע, אבל אני מבין מדוע אינה מועמדת לאוסקר (אם כי, אני לא מכחיש שלמוצאה ומינה יש כנראה חלק בנושא). סלמה הוא סרט טוב וחשוב, מגובה בהופעות איכותיות ונכונות נדירה להתמקד בחלק קטן מהמאבק, במקום לאפשר לסרט להפוך לרשימה כרונולוגית של ארועים, כפי שקורה לרוב בסרטים המבוססים על סיפור אמיתי. העלילה מתמקדת במה שקורה בסלמה, אלבמה ובחשיבות של ארועים אלה בעיצוב אופיה של ארצות הברית בחמישים השנים הבאות. זה סרט שמזכיר שאלימות יכולה להיות בכל מקום, לא רק מצדו של אויב זר. הנשיא ג'ונסון נתקל בביקורת על כך שהוא מנהל מלחמה בוייטנאם, בזמן שבארצו שלו, אזרחים מותקפים ומושפלים רק בגלל צבע עורם והוא מהסס לפעול. זה בעוד הוא נחשב לתומך של התנועה לשוויון זכויות, שאויביה רבים וכועסים.

אלימות וגזענות קיימות בכל מקום בעולם. רצתה ההיסטוריה ומי שזוכה למעמד הגיבור הוא לא התוקף, אלא המותקף וזו כנראה הסיבה שהתרבות המערבית טרם התדרדרה בחזרה למלחמות שבטיות. סלמה מציג מקרה בודד של מאבק כנגד הסיכויים, אבל הוא גם מעורר זכרונות אודות מאבקים נוספים שמתנהלים או לא מתנהלים, כנגד השתקה כוחנית שאינה זוכה לטיפול הולם בידי בעלי השררה. לא הרבה סרטים היסטוריים משתקפים ישירות בהווה, אבל המציאות היא שגם לפני חצי שנה, סערה ארצות הברית בגלל צעיר אפרו-אמריקאי שנורה בידי שוטר ללא הצדקה. המתחים והחשדות עדיין קיימים וסלמה הוא תזכורת לנקודה שבה המאבק הפסיק להיות פרטי והפך לעניינה של אומה שלמה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s