ביקורת: מר טרנר

AGGTlYe_resize

 

יש שחקנים שעשו קריירה מגילום דמויות משנה. לפעמים זה מבחירה, כי התפקידים עצמם מאתגרים ומעניינים, אבל פעמים רבות, מדובר בחוסר ברירה בגלל העדר מראה של כוכב. שמות גדולים כמו פיטר לורה, אדוארד ג'י רובינסון וסטיב בושמי, זכו לתפקידים ראשיים רק בסרטים עצמאיים, או כגנגסטרים קשוחים. טימותי ספול הוא שחקן נהדר נוסף שמעביר את רוב ימיו בגילום עורך דין טיפש במקרה הטוב ועוזר לנבל במקרה הפחות מכובד. הוא עושה לרוב עבודה נפלאה, אבל עם פרצוף של בולדוג בריטי, נגזר עליו להיות תמיד זה שמוכר מאיזה סרט, שם הופיע על המסך למשך כמה דקות ולא זוכרים את שמו.

פה נכנס מייק לי, במאי שעבורו, אסתטיקה קיימת רק ברקעים דוממים ולא בפני השחקנים. לי הוא יוצר ותיק ומוערך שסרטיו עוסקים יותר בדמויות ופחות בעלילה. הוא ידוע ביכולתו להוציא הופעה משובחת משחקנים ובהקפדה על פרטים טכניים, תוך סרוב להיצמד לתסריט כתוב. אין כזה חופש אלתור ב"מר טרנר", מאחר והסיפור מצריך דיוק היסטורי בשפה המילולית והפיזית, אולם כיאה למייק לי, הוא בחר לתפקיד הראשי את השחקן המתאים ביותר בעיניו ולא בעיני מעצבי הפוסטרים.

הסרט מתרחש במחצית הראשונה של המאה ה-19, תקופה בה כבר נחשב ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר לאחד הציירים הגדולים של זמנו, לפחות בבריטניה. הוא נוהג לטייל ברחבי אירופה לשם מציאת השראה ואז מקשט את הקנבס בתמונות עזות של שקיעות וזריחות, אוניות נטרפות וארועים היסטוריים. מעולם לא היה קל להתפרנס מאמנות, אולם טרנר זכה להיות מיחידי הסגולה שיכולים להתקיים אך ורק מיצירתם ולא נאלצים להתפשר עבור הקהל חסר ההשכלה.

בשובו הביתה, מוצא מר טרנר את הדיירים הרגילים. אביו הזקן המשמש לו כעוזר ומדריך רוחני והמשרתת הנאמנה האנה. מלבד שני אלה, אין לטרנר משפחה שהוא מכיר בה בפומבי. יש לו שתי בנות ונכד הדורשים יותר התיחסות, אולם בעיני הציבור, מדובר ברווק חסר ילדים שאהבתו היחידה היא לציור. אנשים שונים מגיעים לביקור בבית בכדי לראות את הציורים שטרם נרכשו או הועברו לתערוכה וטרנר עצמו אורז מדי פעם את מטלטליו ויוצא למצוא השראה בחדר מול הים.

כרגיל בסרטים של מייק לי, העלילה משנית לדמויות. עם זאת, היא בהחלט קיימת הפעם. אם היה ספק מה בכלל הפואנטה של סרטים כמו "חופשיה ומאושרת" ו"וירה דרייק", מר טרנר מציג את הדברים פחות או יותר כפי שקרו. גיבור הסיפור לא היה מעורב בשום קרב, אולם הוא מצייר אותם בפרטי פרטים. הוא לא עמד למשפט או עורר מחלוקת, אולם מכירים בו כגאון פורץ דרך. חייו האישיים נותרים פרטיים וגם אם יש פה ושם דרמות, הוא נוהם לעברן ונותן להן לחלוף. הקצב נינוח, אבל לא איטי מדי, כמו לחוות את התמימות של התקופה, הנעה בין שמרנות לבין הצפה של תגליות וחידושים מדעיים.

טימותי ספול נבלע ביעילות לתוך דמותו של מר טרנר. בתחילה, קשה להתעלם מהמבט הזועף, ההליכה המגושמת, הצרידות הקבועה והנהמות בהן הוא משתמש במקום מילים. נדמה כאילו הלבישו מגדל חזירים בחליפה מחויטת וזרקו אותו הישר אל דיון אקדמאי בתולדות האמנות. הוא בולט בשטח ולפעמים קצר רוח, אבל כולם מתיחסים אליו כאל ג'נטלמן מושלם, כי כך נהוג בחברה הגבוהה. ספול לוקח את הנתונים הפיזיים הלא מחמיאים שלו ומייצר מהם דמות עמוקה ומלאת רגש, אשר לעולם אינו נחשף ברבים. אם ספול הוא נראה עצור בתחילה, זה כי הוא יודע היטב באיזו תקופה טרנר חי וכשהוא נראה כאילו פשוט לא אכפת לו איך הוא נתפס בעיני זרים, זה מכיוון שהוא מבין את ההתבגרות שטרנר עובר ככל שהמחמאות על עבודתו גדלות והאנשים סביבו נעשים מלוקקים ומחונחנים.

כיאה לסרט העוסק באמנות, הצילום מתחזה מדי פעם לגרסה חיה של יצירת אמנות על בד. מייק לי מדגיש עד כמה במאי דומה לצייר בכך שהוא מודע לצורך באור הנכון, בזווית המתאימה ובכמות המדויקת של דמויות ועצמים בתמונה. בעזרת הצלם דיק פופ, הוא מייצר שוטים רבים שהצבעים והאוביקטים בהם כאילו צוירו על קנבס. תמונות יפהפיות שנדרשת שניה להבין שמוצגים בהם דברים אמיתיים ולא ציור, מופיעות בכל כמה זמן ומזכירות עד כמה יפה העולם מנקודת מבטו של מי שיודע להנציח זאת.

באופן מעניין, מייק לי לא מחקה דווקא את סגנונו של טרנר, הנוטה לקווים עמומים והתרחשויות סוערות, במסורת הזרם הרומנטי. הוא מזכיר יותר את החדות והמינימליזם של רמברנדט והעמדת התמונה של ורמיר, כאשר כל הפרטים ברורים ונוצרת מסגרת להתרחשות באופן כמעט בלתי מורגש.

פרט לטימותי ספול, המשחק הטוב ביותר בסרט הוא של דורותי אטקינסון, המגלמת את האנה. יש לה מבט חסר תחכום וצליעה המעידה על שנים ארוכות של עבודות בית ללא מנוחה ראויה ועורה הולך ומתכסה פריחה לא נעימה למראה, אולם היא כנראה אחת הדמויות החכמות ביותר בסרט. היא מבינה את טרנר יותר טוב מהמומחים המנתחים את יצירותיו ופונה לעיתים להומור או התחצפות על מנת לחפות על פגיעה אמיתית הנגרמת מפער המעמדות ביניהם. טרנר אמנם לא רואה עצמו כנעלה מעם, אבל חייו כאמן מפורסם הביאו אותו בכל זאת להיפרד ממעמד הפועלים ולראות בהאנה מישהי שאינה ראויה לו, עד כמה שהייתה אולי רוצה.

יש לי חולשה לסרטים היסטוריים, במיוחד אלה שעושים את המאמץ הנוסף להקפיד על הפרטים הקטנים. השפה במר טרנר שונה מהאנגלית המוכרת כיום, באוצר המילים וגם בתחביר. הנורמות החברתיות, במיוחד אלה הנוגעות לנאמנות בתוך המשפחה והחופש שאדם נוטל לעצמו למתוח ביקורת על יצירה, שונות לחלוטין ועשויות להיראות פרימיטיביות לאדם בן ימינו הרגיל שכל שמוק עם מקלדת נעשה מבקר. עם זאת, לא נראה שיש בסרט שורה אחת של טקסט, או קמט אחד בשמלה שלא נבדקו היטב ונמצאו מתאימים לתקופה. איני מומחה להיסטוריה של אנגליה הויקטוריאנית, אולם מייק לי כה קפדן שאפילו הנהמות חסרות הרגש של טרנר מגיעות תמיד בדיוק בנקודה הראויה על פי כללי החברה. יש כמה קלישאות של סרטים תקופתיים, כמו סצנה הנפתחת בסוס וכרכרה, או נערות המצחקקות במעלה המדרגות, אולם התחושה הכוללת, בסיוע נדיב של הצילום הנפלא, היא של סיור בסביבתו של טרנר האמיתי ולא בסט של סרט.

גם אם אני לא משתגע על הסגנון שלו לרוב, מייק לי יצר הפעם את אחד הסרטים הטובים שראיתי השנה. כמו ב"טופסי טרווי", הוא מוכיח שהחיבה שלו לריאליזם תהפוך סרט תקופתי לחי וצבעוני כל כך, שלא משנה כמה הוא דל בעלילה. אפילו שהסרט ארוך יחסית (שעתיים וחצי), הוא מהנה ומרתק בזכות העושר שלו. כל אדם בנוי מהיסוד כך שיתאים לבן דמותו התקופתי וכל תמונה של טרנר, מקבלת משמעות כאשר לומדים את נפשו ואת יחסיו עם הסביבה. בהתאם לקלישאה, זהו סרט אנושי וככל שהוא נע לאורך ציר הזמן, נדמה שהוא עוסק יותר ויותר בחייו של אדם המזוהה עם תקופה אחת ומתקדם בלית ברירה לעבר תקופה אחרת, בה המוניטין שלו מהלך מרחק קלימוטרים רבים לפניו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.