ביקורת: נקודת שוויון

equalizer-poster-570x844_resize

 

המילה "ויג'ילנטי" מגיעה מספרדית ומשמעותה המילולית היא "עומד על המשמר". במובן המקובל יותר, מדובר באזרח שלוקח את החוק לידיים מתוך אמונה שהוא מסוגל לטפל במצב טוב יותר מהרשויות. לעתים קרובות, הויג'ילנטי גורם לא פחות נזק מהאנשים אותם הוא רוצה לעצור ומשתמש בשיטות אכזריות במיוחד להשגת מטרתו, אולם הוא תמיד נותר האיש הטוב בעיני רוחו. בקולנוע, אנשים כאלה מוכרים גם כגיבורי אקשן.

חשבו על זה לרגע. כשליאם ניסן יוצא למסע נקמה בעקבות חוטפי בתו, או שקיק-אס עוטה תלבושת של גיבור-על ומעצבן את המאפיה המקומית, או אפילו כאשר האיי-טים נוסעים בג'יפ שלהם לפוצץ משהו שלא היה אמור להתפוצץ במקור, האנשים האלה עוברים על החוק ומסכנים חיי אדם. בסרטים, בקומיקס, בספרים ובטלוויזיה, קל לסלוח להם, כי אנחנו מקבלים את נקודת המבט שלהם כמחוברת ביותר למציאות. לעומת זאת, אם אדם אמיתי מנסה לקחת את החוק לידיים, ביטויים כמו "לינץ'" ו"חיסול חשבונות" הם המקשטים את עמודי החדשות ולא דברי שבח לגיבור המסתורי.

בוב מק'קול חי חיים נטולי התרגשות. אלמן שעובד בחנות קמעונאות לבית, נחמד לכולם ומנסה לעזור מתי שרק אפשר. השקט שלו מקרין לכל הסביבה והוא מסיים את היום עם ספר קלאסי עב כרס בדיינר השכונתי, שם בוב נסחף לעתים לשיחה עם מי מהסועדים. סועדת אחת שמתעניינת בגבר חסר הדאגות, היא טרי, זונה צעירה עד מאוד שמוצאת נחמה בשיחות עם בוב כאשר היא לא נשלחת למכוניתו של לקוח. גם בוב מחבב את טרי ומנסה לתת לה עצות לחיים טובים יותר ולעודד את רוחה כאשר העבודה מנסה לשבור אותה. בוב מק'קול הוא פשוט איש מאוד נחמד.

בוב מק'קול הוא לא מישהו שרוצים להסתבך איתו.

"נקודת שוויון" הוא אוסף של רעיונות שהופיעו בסרטים קודמים. האדם הלא צפוי שמתגלה כמסוכן בהרבה מכפי שחושבים, הזונה הצעירה שמזכירה עד כמה העולם דפוק, היריבות בין ארגוני המאפיה המבוססים על מוצא אתני, דמויות המשנה שלא באמת תורמות שום דבר לעלילה, חוץ מלהדגיש שוב עד כמה מישהו אחר הוא אדם יוצא דופן. מקוריות היא לא הצד החזק בסרט הזה, המבוסס בכלל על סדרת טלוויזיה משנות השמונים.

הבמאי אנטואן פוקווה כנראה צפה הרבה בסרטים של רוברט רודריגז ומתיו ווהן, בתוספת סצנות נבחרות מהמטריקס, כי נקודת שוויון מנסה להיות סרט אקשן מסוגנן שמשלב בין מוזיקה לבין התרחשויות על המסך ומנצל צילום אסתטי להדגשת כל תנועה חשובה וכל שינוי אווירה. דנזל וושינגטון בתפקיד הראשי יכול לעשות תפקיד כזה בעיניים עצומות, הוא מנוסה בגילום טיפוסים שקטים וחברותיים, אך התנסה גם במתן ביטוי לצד השני של בוב השקט. השילוב הזה יוצר הרבה סצנות מוצלחות בפני עצמן, אבל רק מדגיש את הבעיה הגדולה יותר של הסרט.

כאשר לוקחים מסרט אקשן את האפשרות להיות מקורי, צריכים לעבוד קשה במיוחד על מנת שיתבלט מבין עשרות סרטי הפעולה שהוליווד מייצרת מדי שנה. רובם מתמקדים בנוסחאות קבועות מראש ובגיבור חזק במידה לא סבירה, במטרה לא לבלבל את הקהל ולהדגיש טוב מאוד בעד מי אמורים להיות. זה טריק שקיים עוד מימי הקולנוע האילם ומזוהה במיוחד עם סרטים משנות השמונים והתשעים בכיכובם של סטיבן סיגל, ארנולד שוורצנגר, ז'אן קלוד ון דאם וצ'אק נוריס שבשמים ובארץ. הגיבור, לא חשוב כמה אלימים הדברים שהוא עושה, תמיד צודק. חייבים להיות בעדו ומוצאים איזה תרוץ עלילתי לכך שהוא נאלץ לקחת את החוק לידיים. ללא אותה הקפדה להוציא את הגיבור כמוסרי יותר משאר הדמויות, נותר סתם עוד פורע חוק עם בעיות לשלוט בכעס שבלתי אפשרי להזדהות איתו וכל הסיפור מתפרק לגורמים לא הגיוניים.

פה הסרט נכשל. כמה שהוא טוב ברמת הסצנות הבודדות, הוא לא מצליח לאחד אותן לסיפור אמין וליצור את הרצון שיתנו לבוב לנצח. הנימוקים המוסריים שלו קלושים ומוצגים בדרך אגב, עד שנדמה לפעמים כאילו המטרה המקורית של התסריט בכלל הייתה לצאת נגד ויגי'לנטים למיניהם. נקודת שוויון נתקע באמצע בין דמות מעוררת הזדהות לרובוט שלא ברור מה עובר לו בראש. רמיזות להתנהגות כפייתית נותנות קצת רקע, אבל בוב עובר במהירות מופרזת את הנקודה בה אדם נורמטיבי היה עוצר ומחליף גישה. יתכן ואנטואן פוקווה מנסה להציג אותו כטיפוס לא יציב ולבקר את פעולותיו, אולם זה לא מודגש מספיק. בעוד לדמויות שמולו יש לא פעם מניע ברור, או לפחות אופי יחודי, בוב לא מתפתח, לא חש חרטה או פחד ולא נותן הסבר מספק לסוויץ' אותו הוא עושה במהלך הסרט. אני לא מצפה שפשוט יגלו לי הכל באופן ישיר, אבל נדמה לפעמים שמרוב רצון להתקדם לסצנה האלימה הבאה, פוקווה מחפף ביצירת דמות ראשית עקבית בעלת מניעים שמתאימים למעשיה. אפילו אם יש כאן משל, או רמיזה לבריאות נפשית לקויה, הסרט תמיד בעד בוב, לא משנה מה הוא עושה ואיך אמורים להגיב לזה בעולם האמיתי.

כמו מרבית סרטי האקשן, נקודת שוויון נראה כמו חיקוי. אמנם מדובר בחיקוי ממש מוצלח חלק מהזמן, אבל הוא לא מציע שום דבר שלא ראינו כבר פעמים רבות בעבר. עם דמות ראשית שאינה מעוררת הזדהות ודמויות משנה שמוצאות אותה מרתקת במידה לא טבעית, מדובר בנסיון שהוא לא מעבר ללא רע ללכת לפי נוסחה מוכרת היטב. כסרט, נקודת שוויון מבדר, עם רגעים חצי מותחים ופסקול שעושה את העבודה. יותר השקעה בבניית התסריט והדמות של בוב, הייתה הופכת את הסרט למשהו שעומד בפני עצמו ולא מתנהג כמו עוד סרט אקשן גנרי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.