ביקורת: שומרי הגלקסיה

GOTG_Payoff_1-Sht_v4b_Lg_resize

תמיד הרגשתי שמה שהכי חסר בסרטי מדע בדיוני, זה הומור. הם לרוב נורא רציניים וכל דבר הוא הכי חשוב בעולם. "מלחמת הכוכבים" משלב כמה בדיחות ו"סטארטרק" מ-2009 כולל רגעים משעשעים בים הרצינות התהומית שלו, אבל מאוד נדיר לראות סרט מד"ב שאינו פארודיה והולך עד הסוף עם הנכונות להצחיק.

אני מניח שהכבדות נעוצה במקורם של סיפורי מדע בדיוני מודרניים, במגזנים זולים שהשתדלו לרגש ולרתק את הקוראים במספר מילים מוגבל ולא תמיד בידי הכותבים הכי מנוסים. התוצאה הייתה הרבה פתוס שנועד להעביר סיפור פשוט יחסית לקורא שרוצה לדמיין עולמות זרים, מסעות בזמן, גזעים חייזריים וכו'. הדרך היעילה ביותר למכור את מה שנחשב באותם ימים לז'אנר לא רציני, הייתה לכתוב אותו ברצינות יתרה. זה משפיע עד היום, כאשר להוציא איזה "הפלישה ממאדים" או "גלקסי קווסט" מזדמנים, אם סרט מתרחש מחוץ לכדור הארץ, הוא לרוב יהיה סופר רציני ויעסוק בגורל היקום. אפילו הקומדיות הקלילות האלה, עוסקות במידה כזו או אחרת של הצלת העולם. מתברר שכאשר יוצאים מחוץ לכוכב הלכת המוכר שלנו, עוברים לעסוק בקנה מידה אחר לחלוטין. לא תמצאו הרבה סרטי מד"ב שהקונפליקט העיקרי בהם הוא להביא פיצה ליעדה בתוך 30 שנה או פחות.

"שומרי הגלקסיה" הוא נסיון לעשות קומדיית מד"ב אמיתית, עם כל המרכיבים המוכרים של סרטי חלל וגיבורי-על. פיטר קוויל, המעדיף בלא הצלחה להיקרא "סטאר לורד", הוא בן כדור הארץ שנחטף בילדותו בידי חייזרים בוזזים, באותו יום בו נותר ללא הורים. הוא גדל בקרב הבוזזים ואמץ את דרכיהם כאמצעי פרנסה. פיטר מגיע לכוכב לכת, מוצא בו פריט מבוקש ומוכר אותו למרבה במחיר, תוך השתדלות לא להיתפס. עבודה שגרתית לכאורה מובילה אותו לנסות לגנוב כדור מתכת מסתורי מפלנטה חרבה. הוא מגלה במהרה שעוד טיפוסים מעוניינים בכדור, בהם רונאן, טרוריסט בין כוכבי שרוצה להשמיד את כוכב הבית של פיטר מתוך התנגדות עקרונית להסכם השלום בין התרבויות.

גאמורה, בתו המאומצת של רונאן, מתנדבת להשיג את הכדור, בעוד שני פורעי חוק, רוקט הרקון וגרוט העץ-אדם, מנסים לתפוס את פיטר בכדי לקבל את הסכום המוצע על ראשו. כל הארבעה מתגלגלים לכלא, בו הם פוגשים בשותף חמישי לדרך, חייזר נטול יכולת להבין מטפורות בשם דראקס, שמעוניין לנקום אישית ברונאן.

אף על פי שתאור העלילה נראה כמו התחלה של קומדיית מרדפים בסגנון המומיה ואינדיאנה ג'ונס, מדובר בסיפור מקור שגרתי למדי. יש גיבורים לא שגרתיים, יש רשע מרושע שהם צריכים לעצור ויש כח מסתורי שמסוגל להשמיד את העולם אם יפול לידיים הלא נכונות. על הדרך, היחסים בין הדמויות מתהפכים יותר מפעם אחת, אבל המטרה העיקרית היא להסביר איך הפכה חבורת הפושעים לגיבורי-העל הידועים כשומרי הגלקסיה.

קשה לומר שההסבר הזה מספק. הסרט ממלא שעתיים בהרבה אקשן, אבל אם תשאלו אותי למה הם הפכו לחבורה המגובשת ששמה מתנוסס על הפוסטר, אין לי הסבר מוצלח. הסרט די מדלג על הצורך לתת נימוקים ויוצא מנקודת הנחה שברור לכולם מי הגיבורים ושהם בצד שלנו. רונאן הוא נבל גנרי שבשום שלב, לא ניתן לו מניע אמיתי לרצון להשמדת עם שלם, פרט לכך שהוא לא רוצה שיחיו. גאמורה צריכה להסביר בעצמה את המניעים של אביה המאמץ ועדיין, לא נראה שהייתה לו תכנית פעולה, או אג'נדה מעבר ל"בו! אני רשע!".

כנקודת איזון, הדמויות הראשיות בסרט בהחלט עשויות היטב. פיטר הוא לא גיבור עשוי ללא חת, אלא עבריין צעצוע שמגלה מדי פעם שלד מוסרי ובעיקר רוצה לחיות את חייו. הוא צמוד לקלטת שאמו הכינה לו, עם השירים האהובים עליה משנות השבעים והשמונים ולקלטת הזו (שכנראה מחזיקה מעמד מעל שני עשורים בזכות טכנולוגיה חייזרית), יש השפעה מרגיעה על מי שקורא לעצמו סטאר לורד. גאמורה קשוחה והחלטית ולא מרשה לעצמה ליפול לחולשות רגשיות, אף על פי שברור שהיא רוצה. המשימה נמצאת בעיניה מעל הכל ורק אחר כך, יהיה אולי זמן להיות אנושית (או זן הוברית). רוקט הוא בו זמנית המח של החבורה ובעל הפתיל הקצר. הוא שונא שמזלזלים בו ותמיד מתלבט בין מה שטוב בשבילו, לבין טובת הכלל, התלבטות שנדיר למצוא אצל דמות חיובית ראשית. גרוט אמנם יודע לומר רק שלוש מילים ותמיד באותו סדר, אבל יש לו לב רחב, יצירתיות בכל הנוגע לקרבות והתגוננות והרבה יותר רגש ממה שמצפים מפיקוס עם פרצוף. דראקס זוכה לפחות זמן מסך, אולם הוא מספק כמה מהרגעים המשעשעים בסרט ולו בגלל הנטיה שלו להבין ביטויים בצורה מילולית.

שומרי הגלקסיה הוא לא קודם כל סרט גיבורי-על, כמו שהוא לא קודם כל קומדיה. הבמאי ג'יימס גאן ושותפתו לכתיבה, ניקול פרלמן, לקחו סיכון כאשר נתנו לסרט להיות הרבה מכל דבר. יש בו רגעים מרגשים, יש בו אקשן גרנדיוזי ויש בו הרבה בדיחות, חלקן ממש לא אופייניות לסיפורים מסוג זה. התוצאה היא בלגן מבדר במיוחד. למרות שקשה לפעמים לעקוב אחר ההתרחשויות ודמויות מסוימות משנות את דעתן בן רגע, אפשר לסמוך על הכתיבה ועל כריס פראט בתפקיד פיטר, שלא יתנו לסצנה להתבזבז. פראט מבין היטב את הדמות ומציג תזמון קומי מוצלח לפחות כמו תפקודו בשדה הקרב.

מצד שני, זה עדיין בלגן. הרבה דמויות שאמורות להיות חשובות, מופיעות רק לכמה דקות וממלאות תפקיד שטחי להחריד בעלילה. נובה פרימה, השליטה העליונה של כוכב הלכת, לא באמת תורמת לסיפור והשוטר החביב שמכיר את כריס בזכות מעצרים מן העבר, נמצא שם רק כדי שיוכלו לסמן וי על עוד דמות מהקומיקס עליו הסרט מבוסס. הסרט מלא בשמות מוכרים, חלקם בתפקידים משניים או אפילו הופעת אורח כה חטופה, שבלתי אפשרי לזהותם. בעוד חמשת הגיבורים הם כולם פרצופים מוכרים, או לפחות קולות מוכרים (וין דיזל ובראדלי קופר משתתפים רק בקולם), הסרט מבזבז כמה הופעות אטרקטיביות בסצנות קטנות וחסרות משמעות, שנועדו רק לספק פריט מידע להמשך העלילה.

כיאה לסרט חלל עמוס אקשן, שומרי הגלקסיה מלא באפקטים ממוחשבים. זה קצת מציק בהתחלה, כשנראה שיש בסרט יותר אנימציה מצילומים של ממש, אבל משתפר כאשר העין מתרגלת לעושר הצבעוני והקצב התזזיתי שמציפים את המסך באינספור דמויות ומבנים דיגיטליים. רוקט נראה טוב במיוחד ואם לא היה רקון סופר אינטליגנטי מדבר מהונדס גנטית, הייתי יכול בקלות להאמין שמדובר ביצור חי ולא בדמות ממוחשבת. מחלקת האיפור הוסיפה עבודה מוצלחת משלה לעיצוב הגזעים השונים המאכלסים את הסרט. אמנם אין הרבה יצירתיות בעיצוב היצורים. רובם נראים כמו בני אדם, אשר לחלקם עור בצבע לא שגרתי, אבל זה נראה טוב. זואי סלדנה, שהולכת וצוברת ותק בסרטי חלל, צבועה כולה בירוק לשם גילום גאמורה ונראית טבעית לחלוטין אחרי אלוהים יודע כמה שעות של איפור מדי יום.

כסרט של מארוול, מתבקש להשוות את שומרי הגלקסיה לסרטים אחרים שנעשו על פי קומיקס של החברה. אני בוחר שלא לעשות זאת, מאחר והוא עומד יפה מאוד בזכות עצמו. זה אולי לא הסרט הטוב ביותר של מארוול, או בכלל בז'אנר גיבורי-העל או הרפתקאות בחלל, אבל הוא בהחלט מהיותר מבדרים שראיתי. חורים בעלילה וקיצורי דרך תסריטאיים לא מצליחים למנוע מהקומדיה לעבוד ומסצנות האקשן להיות מסעירות. גם כשלא לחלוטין ברור מה קורה על המסך, קל לעקוב אחר הסיפור והדמויות הראשיות, בניגוד למשניות, משכנעות ואמינות. בסופו של דבר, שומרי הגלקסיה מוכיח שלא צריכים להיות רציניים מאה אחוז מהזמן כדי ליצור סרט שיקחו ברצינות. הפגמים שלו היו מתקיימים גם לו היה דרמה מהורהרת, כך שהבדיחות למעשה מצילות כמה סצנות מלהיות קיטשיות או מונטוניות מדי. כשיצא הסרט הבא בסדרה, אולי ילך עם הנוסחה המוכרת של אפל יותר, בוגר יותר. אני מקווה שלא, כי סרטי מדע בדיוני אפלים יש מספיק. שומרי הגלקסיה רחוק משלמות, אולם לפחות הוא לא מתיימר להיות משהו שהוא לא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.