ביקורת: קיק אס 2

תמונה

כשיצא הסרט "ספיידרמן", לפני 11 שנים, הוא פתח את השער לגל של סרטי גיבורי-על הנמצא כעת בעיצומו. נכון, היו סרטים שקדמו לו, כמו "אקס-מן", "בלייד" וסרטי באטמן של טים ברטון וג'ואל שומאכר, אבל איש העכביש היה הלהיט הקופתי שהאולפנים נזקקו לו בכדי לאשר שורה של סרטים נוספים באותו סגנון. באופן טבעי, חלק מהסרטים לא התבססו על גיבורים מוכרים, אלא עסקו במהות הצלת העולם והשפעתה על הגיבור ועל סביבתו. "משפחת סופר-על" ו"השומרים" עסקו בזה יפה, אבל הסרט שבאמת שאל למה אין גיבורי-על בעולם שלנו, או לפחות אנשים שמנסים להיות, גם אם אין להם כוחות מיוחדים, היה "קיק-אס".

בעוד עולם הקולנוע נרגש לקראת פרויקטים בעלי הקף חסר תקדים – המשכים מרובי דמויות ל"הנוקמים" ו"אקס-מן: ההתחלה" וההכרזה על הסרט שיפגיש בין באטמן וסופרמן – "קיק-אס" היה אכזבה קופתית. הוא לא נחשב לכשלון, אבל לא הייתה לו פתיחה אדירה כמקובל בז'אנר ולקח לו כמה שבועות זמן לכסות את תקציבו שלא היה גבוה במיוחד (30 מיליון דולר). היו שהאשימו בכך את האפשרות שהסרט מתחכם מדי, או שהוא מסתיר את העובדה שלגיבור שלו אין שום כוחות-על. אולי הוא היה אלים מדי לחלק מהקל ואולי זה בכלל העיסוק בגיבור לא מפורסם שהרחיק צופים פוטנציאליים. אחרי הכל, משהו כמו חמשת או ששת גיבורי-העל הפופולריים ביותר באמריקה, נמצאים כרגע בהפקה של סרט המשך להופעתם הקודמת בקולנוע וכולם צפויים להכניס יותר ממה שהסרט הראשון בכיכובו של דייב ליזווסקי, המכונה "קיק-אס", הרוויח.

למרות זאת, הסרט הראשון על קיק-אס הרוויח מספיק כסף וצבר מספיק מעריצים בכדי להצדיק הפקה של סרט המשך, המבוסס על ההמשך לקומיקס עליו המותג מבוסס.

שנתיים לאחר מאורעות הסרט הקודם, דייס ליזווסקי עדיין תלמיד תיכון, עדיין לוזר בעיני הסביבה ועדיין יוצא בלילות בחליפת צלילה ירוקה במטרה להפוך את העולם למקום טוב יותר. הוא מתאמן עם מינדי, הידועה גם כ"היט גירל", הנערה הקשוחה והמגניבה ביותר בתולדות הקולנוע. מינדי לא מעוניינת להשתלב בבית ספרה ומעדיפה לנסוע על האופנוע הסגול שלה, לבושה בבגד גוף חסין כדורים, פאה ומסכה ולקרוע לפושעים את התחת. רק לחץ מצד אביה החורג, מביא אותה להבטיח שתפסיק להיות לוחמת במסכה ותשתדל להיות מתבגרת ממוצעת.

דייב לא אוהב את הכיוון החדש בחייה של מינדי, אבל נאלץ לקבל את בחירתה ומחפש גיבורים אחרים מטעם עצמם לחבור אליהם. קיק-אס התחיל טרנד של אנשים העוטים מסכות ונלחמים בפשיעה ללא הסמכה רשמית, גם אם רובם לא הכי מוצלחים בכך. באופן מצער, הוא גם הביא בעקיפין ליצירתו של נבל-על מטעם עצמו. כריס ד'אמיקו דווקא חבב את קיק-אס במהלך ההכרות הראשונה ביניהם. הוא קרא לעצמו "רד מיסט" והתחזה לגיבור-על עם מכונית מגניבה, בשרות אביו המאפיונר שרצה את קיק-אס וכל אדם אחר שיוצא לרחובות עם מסכה, מת. לאחר כשלון המזימה, פתח כריס שנאה עזה כלפי קיק-אס והחליט לרקום לעצמו זהות חדשה – המאדרפאקר.

עוברות בערך חמש דקות מתחילת הסרט, עד שמישהו מת בצורה מחרידה. זה בסדר, לסרט הראשון לקח בערך דקה להגיע לנקודה הזו, אלא ששם זה לא היה במסגרת העלילה, אלא כחלק מהסבר למה אנשים נורמליים לא לובשים תחפושת ויוצאים להציל את העולם. כאן, האלימות עלתה ברמה והיא לא הדבר היחיד שעושה את הסרט לקשה יותר לצפיה. בואו נגיד שאם אתם יודעים מה זה סיק סטיק, כדאי שתשקלו פעמיים אם לצפות בסרט. נוסף על האלימות, הסרט גם שם דגש רב יותר על המיניות אליה נחשפות הדמויות. חשפניות, רקדניות אקזוטיות ותלמידות בבית ספרה של מינדי שלא מדברות כמעט על שום דבר חוץ מסקס.

זה מטריד. אני מודה שגם כשהייתי בתיכון, לא היה לי מושג על מה התלמידים הממוצעים מדברים ומה הנסיון המיני שלהם, אבל "קיק-אס 2" שם דגש מטריד על העניין. אין כמעט סצנה המתרחשת בתיכון ולא קשורה איכשהו לאכזריות והאובססיה של התלמידים עם מין. זה לא שיש סצנות גרפיות במיוחד (לא של סקס, בכל אופן), אבל נדמה כאילו התסריטאי מעולם לא היה בעצמו בבית ספר ובסס את כל הידע שלו על סרטי תיכון ישנים (אותה תלונה שהייתה לי על יצוג הילדים ב"לצוד פילים"). הדמויות של בני הנוער שטחיות וסטראוטיפיות וגורמות ללחימה בפשע אל מול מטורפים וסוטים להראות כמו האופציה הפחות מצלקת נפשית. גם אם זו הייתה כוונת המשורר, לא יכולתי שלא לחוש באי-נוחות לגבי הקלוז-אפ על התחת של מישהי שאמורה להיות בת 16. שלא לדבר על כך שאת היט גירל אני מכיר מאז שהייתה ילדה ובעוד קלואי מורץ נותרה השחקנית הטובה ביותר בסרט, יותר ממוזר לי שיש עיסוק בצד הנשי שלה.

הדמות לה נעשה העוול הכי גדול, היא של כריס ד'אמיקו. נכון שהוא אמור להיות הרשע, אבל חוץ מזה שהוא מאוד עשיר ורוצה לקבל הערכה מהסביבה, אין קשר בין כריס שהופך למאדרפאקר לכריס שהפך לרד מיסט. הסרט הראשון אמנם יותר ממרמז שכריס יהפוך לנבל חדור נקמה, אבל אני מתייחס לדמות עצמה. ב"קיק-אס", כריס היה חנון בלתי מזיק שמנסה למצוא חן בעיני אביו, כפיצוי על הבידוד החברתי שנכפה עליו. הוא שמח לחבור לדייב, כי שניהם לא מקובלים חברתית ומתים על קומיקס וברור לכולם שהוא לא אדם רע, אלא בעיקר מתוסבך. בסרט השני, הוא כבר לחלוטין מרושע. אין לו רחמים, הוא מוכן לרצוח ולאנוס ואפילו שיש לו צוות שלם שעושה את הדברים האלה בשבילו, חסרה המסכנות האנושית שהייתה לו בגלגול הקודם. זו בעיה, כי סרט גיבורי-על תלוי בנבל טוב לא פחות משהוא תלוי בגיבור מוצלח ומאדרפאקר הוא נבל איום ונורא.

למעשה, כל הטון של הסרט שונה מזה של קודמו. בעוד בסרט הראשון, אלימות הוצגה כדבר שיש לו השלכות קשות והיה ברור למה אנשים זקוקים לשריטה ענקית במח כדי לקחת את החוק לידיים, כאן לבישת מסכה והתעמתות עם פושעים חמושים מוצגת כדבר חיובי. זה לא סתם טרנד של חקיינים בלתי מזיקים, אנשים ממש הופכים את עצמם לגיבורי-על ונאבקים במלוא הפסון. במקום עולם בו צריך להיות מאפיונר שעובד מתחת לשולחן כדי להוות איום אמיתי לגיבורים מטעם עצמם, פה כל אחד מוזמן להצטרף לאחד הצדדים והלחימה גלויה ומפורסמת בכל אמצעי התקשורת. אמא רוסיה, רוצחת שכירה הנשכרת לצוות של המאדרפאקר, אפילו לא טורחת להסתובב עם תחפושת. היא לובשת ביקיני שחושף את שריריה ואת פרצופה ועושה מה שבראש שלה, כי הכסף שוה את זה.

יש בסרט הרבה בדיחות ורובן עובדות. יש גם קטעי אקשן יפים וכוריאוגרפיית קרבות מרשימה. אז למה כבר באמצע הסרט הרגשתי שאני רוצה לצאת מהאולם וללכת הביתה? אולי כי ראיתי לפני ההקרנה את "קיק-אס" הראשון (במסגרת מרתון בסינמטק חולון) והוא רק משתפר בצפיה חוזרת. יש לו סטייל ופסקול שנותנים אווירה יוצאת דופן. הוא לא סתם מגניב, אלא גם מאזן יפה בין מציאותיות לבין פיזיקה של קומיקס. בסרט הראשון אין כמעט קיטש והמעט שיש, נעלם במהרה לטובת סצנת אקשן מסוגננת, או בדיחה טובה. הדמות של היט גירל הייתה מפתיעה וכריס ד'אמיקו עורר אמפתיה, בעוד קיק-אס עצמו נראה כמו טיפוס רגיל שרוצה למצוא משמעות לחייו. הסרט השני מנסה לעשות אותו דבר, רק מפספס את הגבול שבין קיצוני לבין טעם רע.

למרות כמה רעיונות בהחלט מוצלחים, סצנות האקשן מופרכות ביותר ובמיוחד לא ברור מדוע הסביבה לא מגיבה להן. הרי חלק נכבד מעלילת הסרט הראשון התמקד בניצול המדיה החברתית לשם פרסום והעברת מסרים. בקיק-אס 2, אנשים נלחמים במקומות ציבוריים וזה אפילו לא אייטם בצינור לילה. כל הבלגן שמסביב והמשטרה היא לא יותר משק חבטות עבור אמא רוסיה. בחירות הפסקול מוצלחות ברובן, אבל זה נראה יותר מדי כמו נסיון לרכוב על הסרט הראשון ולחקות את הבחירות המוזיקליות המשובחות שלו. חלק גדול מהשירים בקיק-אס 2 נשמעים כאילו ישבו מול עותק של הסרט הראשון וניסו לחשוב אילו עוד שירים ילהיבו את מי שרואה את הסרט, בלי לקחת בחשבון שהבחירות מיועדות לסרט אחר לחלוטין, שמתרחש באותו עולם ועם חלק מאותן דמויות, אבל בעל הגיון שונה לחלוטין.

זו הבעיה הגדולה של קיק-אס 2. הוא המשך של סרט טוב שמנסה להיות אותו דבר, רק יותר בגדול, בלי להבין מה הפך את הסרט הראשון למוצלח. אלה לא רק הקרבות וזה לא רק פסקול מפתיע והומור. אלה דמויות אנושיות והרעיון שרק אדם שאבד אחיזה במציאות, יהפוך לגיבור-על שלא מוצא עצמו עם סכין בבטן על הנסיון הראשון. היט גירל הייתה קשוחה במידה לא הגיונית לילדה בגילה. זה מה שעבד בדמות שלה. הנורמליזציה שהיא עוברת בסרט ההמשך, הורס את אחת מדמויות האקשן הנשיות הטובות בהיסטוריה. כריס ד'אמיקו היה שאפתן, אבל טיפוס חביב בסך הכל. להפוך אותו לנבל שכולם מקשיבים לו ועושים כדברו זמן קצר לאחר חשיפתו לעולם, זה לא הגיוני. יש בסרט קווי עלילה משניים שנזנחים במהרה והקסם האנושי של הדמויות, פשוט לא קיים. התסריט חלש ומלא חורים ובין קטעי האקשן המוצלחים, יש המון קיטש, קלישאות, דיאלוגים צפויים וסיפור התבגרות שגרתי שהשתרבב לסרט הלא נכון. התחושה היא שיוצרי הסרט לחלוטין פספסו את המסר של קיק-אס הראשון וכתבו המשך ישיר לסיפור, בלי להבין למה הוא לא תואם את מה שכבר ידוע על המותג. זה כמו שמישהו יכתוב סרט המשך ל"מועדון קרב" שהפוקוס שלו יהיה בכמה הקרבות ומעשי הונדליזם מגניבים, תוך התעלמות מהמסר האמיתי של הסרט המקורי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.